דפי הנצחה

חיים גבעוני

חיים נולד ב- 12.12.1928, ביום ד' כ"ט בכסלו – נר שישי בחנוכה, בעיירה סצ'ופצה אשר בסלובקיה. הוא היה הבן הצעיר במשפחה. ב1938- עברה המשפחה לקושיצה. כשההונגרים כבשו את העיר, לקחו את כל המשפחה לבית הסוהר ולאחר זמן העבירו אותה לבודפשט. הג'וינט טפל ביהודים והפרידו את הילדים מהוריהם ולקחו אותם למחנה ילדים. הילדים טולטלו ממחנה למחנה ורק בחול המועד של פסח 1940 התאחדה המשפחה שוב, וקבלה נתינות הונגרית. חיים הלך ללמוד בישיבה למרות אי רצונו, כי משפחתנו היתה דתית. כשהגרמנים נכנסו, שוב הפרידו את המשפחה וחיים, שסילף את גילו, נלקח למחנה הגברים בבירקנאו-אושוויץ ושם עבר את כל תלאות השואה.

חיים לא הרבה לדבר על התקופה הזו ורק מרסיסי דברים הרגשנו מה שעבר עליו. כשהרוסים שחררו את הונגריה, נפגש חיים עם שארית המשפחה וכשחלק ממנה נדד לאוסטרליה, ארה"ב וקנדה, בחר חיים לעלות במסגרת גרעין "משמר" של השומר הצעיר, לישראל בשנת 1949.
נכתב לפי סיפור אחיותיו

את חיים הכרתי מתוך עבודת השדה. חיים אהב את גידולי השדה במלוא המשמעות של המלה אהבה… עונות קשות הכאיבו לו והצלחה חקלאית הוציאו ממנו מאמרים מלאי שמחה. תמיד מצא את הדרך לקשור קשרים עם עובדי השדה המתחלפים, ותמיד ציין את תקופת עבודתו בחקלאות כתקופה המאושרת בחייו. מאוחר יותר הכרתיו כתמחירן מאד איכפתי וממוקד, בעל דעות נחרצות בתחומים שונים של חיי הקיבוץ. בשיחות ובוויכוחים עם חיים, היית צריך לגייס את כל כושר השכנוע שלך. תמיד היה חריף, בהיר וחד ומהווה אתגר למחשבה. לחיים – כתמחירן הקיבוץ לאורך השנים, היתה תרומה מכריעה בפיתוח תרבות ניהולית מדויקת.
אורי שובל

… הרצף והמורכבות, השייכות, העשייה והיצירה, אלו היו חייך: מהילד שנולד בבית יהודי שורשי, דרך הנער שנקלע לזוועות השואה ויצא ממנה בצלקות, דרך העלייה לארץ ולקיבוץ, הצבא, ההכרות עם יוכי הקמת המשפחה, הילדים, הקיבוץ וכיבוש העבודה בפלחה, דרך עלון הקיבוץ שהוצא בשפה יפה ובסגנון חריף, ריכוז הקניות וארגון החגים היפים. והצילום כאמנות, הצילום כהשתקפות החיים שרחשו סביבך ועד לתמחירן מנוסה בעל יכולת ניתוח מעולה ושליטה ברזי הסטטיסטיקה של המדדים ומדדי המדדים. ומאחורי כל אלה, המחלה המאיימת ומולה וכנגדה הרצון והיכולת לנצחה שוב ושוב מבלי להיכנע. ולדי מורג

ניתוחי הלב בארץ רק החלו. הניסיון היה קטן והניתוח של חיים היה מסובך מדי כדי שיבוצע בארץ. החל מסע של התלבטויות איפה חיים ינותח. לבסוף הוחלט, במילווקי ארה"ב. הניתוח עבר בהצלחה ואחר שובו של חיים הביתה, נוספו לו שנים טובות של איכות חיים.

חיים היה אדם שלא וותר. הוא נלחם בכל כוחו כדי לתפקד כמה שאפשר טוב יותר, השקיע את כולו בעבודה ובתחביבו – הצילום, כשיוכי משמשת עזר כנגדו, מטפלת בו ולא משה מצדו.

לאחר נישואי דפנה עם גדי שר-שלום התהדקו יחסי המשפחות. כשמצבו הבריאותי ירד, היינו תמיד לצדו בעזרה בנסיעות לבדיקות ולביקוריו אצל דפנה והנכדים, שהסבו לו אושר רב.

הוא התגלה לנו כאדם מסור וטוב לב, אוהב שיחה, ומעל הכול אוהב את משפחתו. ידע להחזיר תשומת לב ותודה.

אנו מתנחמים מדבריה של יוכי, שחיים נפטר ללא סבל בעודו צופה בטלוויזיה.
משפחת תם

מותו של יזהר, בנו בכורו, בתאונת דרכים, העמיק את כאבו ואת כאב המשפחה כולה. יזהר הבן המוכשר והעדין, נהרג בעודו ממצה את עושרו הרוחני והאמנותי. יזהר בן אוהב ומוערך ע"י כל מכריו. מותו העמיק את מחלתו של חיים ורק רצונו העז להמשיך בחיים עמד לו במאמציו לארגן את התערוכה היפה של יצירותיו של יזהר. הפצע לא הגליד עד מותו. יוכי, שהתגלתה במלוא אהבתה ומסירותה, עזרה לו להתגבר על כל תחלואיו ועזרה לכל המשפחה לקיים חיים מלאי אהבה ותוכן.
מתוך שיחה עם יוכי ודפנה

אבא, אפילו הזמן ואופן מותך נקלט בשמים: בקשת להישאר צלול במוחך עד הסוף – וזכית, בקשת למות ללא סבל – וזכית, רק דבר אחד שבקשת לא התגשם, וזה רצונך לחיות עוד ולזכות להגיע לבר-מצווה של נכדך ולחתונות נכדיך כולם, ובכלל להמשיך ולחיות. אבא, למרות שלא כתבת צוואה, לכל אדם יש צוואה לא כתובה והיא, שבני משפחתו ימשיכו בדרכיו ובמידותיו הטובות, ואני בטוחה ברצונך שנקיים את מה שנהגת כל חייך, שנמשיך הלאה במהלך החיים למרות אבלנו הכבד.

דמותך תאיר את לבנו תמיד, זיכרונך יעלה כאב בלבנו תמיד אבל ציווית עלינו להתגבר ולא להישבר. זה קל להגיד וקשה לעשות, אך למענך ועל מנת לשמחך, נעשה זאת. באהבה ובגעגועים עזים ..
בתך דפנה