דפי הנצחה

בן-זאב נחום (נורי)
אביהם של רחלי,רמי ורונית.
סבם של טל, אילנה ואסף.
נולד 28.4.1920 בטרנסילבניה
נפטר 21.10.1964 בעין-דור.

נורי נולד בטרנסילבניה בעיירה טורגו-מורש במשפחה יהודית אדוקה מאוד.
בגיל צעיר הצטרף לתנועת השומר הצעיר.
ההתנגדות של המשפחה היתה כל כך חזקה עד שנורי נאלץ לעזוב את ביתו ולנדוד לעיירות אחרות.
הוא עסק בהדרכה בקינים שונים בתנאי מצוקה כלכלית ובהתלהבות גדולה.
גם המשטרה לא הסתכלה בעין יפה על פעילות התנועה והיה על נורי לעשות את פעולותיו במחתרת.
אחרי גלגולים לא מעטים הגיע נורי להכשרה התנועתית שהתקיימה בתנאי מצוקה, על סף הרעב.
בשנת 1939 עברה טרנסילבניה לידי ההונגרים. ההכשרה נסגרה, גם הגבולות נסגרו ונורי יצא לדרך כדי להגיע לעלייה.
בדרך חתחתים הגיע לבוקרסט, עלה על ספינת המעפילים "דוריאן", הגיע ארצה בשנת 1941 ונלכד יחד עם כל חבריו.
נורי ישב במחנה עתלית שנה וחצי.
בבואו להדר הקים נורי את קנו המשפחתי עם טוני ועם כל העוני והמחסור היה מאושר בהגשמת שאיפותיו.
נורי החל מיד בעבודה חקלאית בענף גן הירק בהדר ובנחלת יהודה ואחר כך בבית דגון.
נורי הדביק תמיד בהתלהבותו הסוערת את כל הסובבים אותו ויום העבודה שלו התמשך מן הזריחה ועד שקיעת החמה.
נורי עלה לעין דור וגם כאן עבד בענפי החקלאות השונים באותו הלהט.
נורי השתתף במבצע סיני בשנת 1956 ובנוסף על תפקידיו הצבאיים נטל על עצמו משימה של יצירת קשר בין החברים שהתפזרו במדבר לבין החברים שנמצאו בעין-דור, בינהם לבין עצמם ובין המשפחות.

לאחר יום עבודה מפרך בחקלאות, מצא לו נורי פנאי לעסוק גם בענייני במפלגה והחברה ולא היה רחוק משאלות ומחשבות על עתיד הארץ והעולם.
דמותו האצילה והטובה התגלתה ביתר שאת בימי מחלתו הנוראה.
גם אז היתה כל דאגתו לזולת – ומעל לכל לטוני ולילדים.
נשא את יסוריו בדממה, לא נאנח, לא התאונן.
היה עוצם את עיניו הכחולות וכואב את כאבו פנימה לבדו....