דפי הנצחה

שרגא וייסקופף
נולד 27.7.1921
נפטר 23.10.1984

בעלה של מירה
אביהם של חגי ונעה
סבם של אסנת, יוחאי, ניתאי ונדב.

ציוני דרך בחייו של שרגא
27.7.1921 – נולד בבוג'יובצי בצ'כוסלובקיה
1922 – עובר עם הוריו לנובי-סד ביוגוסלביה
1940 – עולה ארצה ולומד במקווה ישראל
1943 – מצטרף לקיבוץ א"י ו' בנחלת יהודה
1945 – רכז ענף המספוא בבית דגון
1947 – בא כח הקיבוץ
1952 – מזכיר הקיבוץ
1955 – רכז משק
1957 – רכז הוועדות הפוליטיות של הקבה"א
1959 – פעיל במחלקה לכלכלה של הקבה"א
1963 – רכז מוסד חינוכי תבור
1966 – מזכיר קיבוץ
1969 רכז אזורי של מפ"מ
1973 – מזכיר קיבוץ
1975 – לימודים לקראת רכוז "טלדור"
1977 – רכז "טלדור"
1983 – רכז מדור התעשיה של הקבה"א
23.10.1984 – נפטר ממחלת הסרטן.

...בית הוריו של שרגא היה בית ציוני יהודי לא מחמיר. הילדים גדלו בו בלי להרגיש מחסור.
האם פאולה, שותפה נאמנה בניהול בית החרושת ליציקת ברזל, היתה פעילה ב"ויצו". האב, קרלו, פעיל במוסדות הקהילה.
המשפחה תורמת בקביעות וביד נדיבה לקרן הקיימת ולכל מפעל יהודי ציוני בעיר ומשמשת דוגמא ליתר התורמים.
אמו של שרגא תומכת בתנועת השוה"צ ועוזרת ככל יכולתה להיטיב את התנאים לפעולותינו בתנועה.
למרות שחיו בעירנו נובי-סד רק 5000 יהודים, התנועה מנתה 140 חניכים.
שרגא נכנס לתנועה בגיל 11 ובגיל 15 מתחיל להדריך קבוצות צעירות.
תוך זמן קצר הוא מתגלה כמדריך מעולה ואהוב על חניכיו במשך השנים הוא נכנס להנהגת הקן ומשתתף במפעלים הארציים של התנועה.
לאחר קבלת תעודת בגרות שרגא נמצא על פרשת דרכים. הוריו רוצים שהוא ילמד להיות מהנדס, אך באותה תקופה הלימודים הגבוהים הם מחוץ לתחום לבוגרי התנועה. שרגא מחליט לעבוד כפועל פשוט בבית החרושת של אביו.
הוא מרגיש שעליו להתנסות בעבודה גופנית ולחוש על גופו מה זה להיות פועל. אביו מכניס אותו למחלקה קשה במיוחד, על מנת להראות לו שעבודת כפיים היא לא בשבילו ושהוא לא יעמוד במאמץ.
הוא לא מתקבל באהדה מיוחדת על ידי הפועלים כי הם יודעים שהוא בנו של בעל הבית. אך שרגא לא נשבר הוא עמד במאמץ ולמרות עיפותו הרבה לאחר 8 שעות עבודה מפרחת ביציקה, הוא ממשיך להיוץת פעיל בקן, בתנועה ובקהילה...
מירה

שרגא היה התגלמות של הדור אשר האמין שיהיה בידו לברוא עולם חדש.
מאותו יום בו נכנס לקן השומר הצעיר ביוגוסלביה ועד היום העצוב בו ליווינו אותו למנוחתו הראשונה והאחרונה – הוא היה ונשאר אותו שרגא: מהפכןן, מורד במוסכמות, לוחם נגד כל עוול, כל אי צדק בין אדם לאדם בין עם לעם, מאמין באונה בלתי מעורערת שסוף הצדק לנצח...
שרגא איש עין דור – אדם לכל עת ולכל מקום, איש האדמה.
את אשר למד במקווה ישראל הוא משקיע תחילה באדמת בית דגון. עובד מחושך עד חושך, בלילה ישן בבגדיו ובמגפיו בין 2 מזרונים.
עם העלייה לעין דור הוא נרתם להרפתקאה המסעירה של בניית ישוב חדש בארץ. הוא נלחם על כל דונם, על כל קוב מים, על כל ענף, ראשון הוא לכל הגיוסים. מעולם לא ראיתיו מאושר יותר מאשר בימים אלה בהם התממש עבורו יחודו של הקיבוץ. עבודה בצוותא ובהתנדבות.
כאשר קיבל את דין הקיבוץ ואחרי עשרות שנות עבודה, נפרד ללא חדוה מהחקלאות והתחיל לרכז את "טלדור", לא שינה את דרכו. שש עשרה שעות עבודה ובלילה לא פעם מחליף אקסטרודריסטים בשמירה.
שרגא כמזכיר, כרכז משק או כרכז המפעל, נלחם בקנאות על קיום עקארונות כגון עבודה עצמית, שתוף ושוויון אמת ועוד. אך הוא יודע שהנצחון במאבקים אלה הוא ."לשמור על העקרונות ביחד עם האנשים ולא בלעדיהם. הוא גילה הבנה ורוחב לב לצרכים של הזקוקים לכך ובפרט לצרכיהם המיוחדים של הצעירים ושל הקשישים.
שרגא איש התנועה. פעיל אשר מעולם לא הפך לעסקן. כאיש הקבה"א או כאיש המפלגה הוא חורש את הארץ ללא לאות. מגיע לכל קיבוץ, לכל סניף. הוא מקים את "התנועה לשלום ולביטחון" שנים רבות לפני הופעת "שלום עכשיו". מפעלו הנוסף הוא "הליגה נגד כפיה דתית" הוא לא מסתפק בפעולה ארגונית, הופך כתובת לכל הזוגות הצעירים המסרבים להיכנע לנשואים דתיים.
בצער ובמרירות גוברת הוא עוקב אחר הדרדרות הארץ במדרון הכיבוש ולקראת המלחמה הבלתי נמנעת. הוא כואב את קוצר ידה ואפס השפעתה של המפלגה שבבניתה השקיע את כל מאודו.
לבסוף, בברירה הקשה בין נאמנות לחזון לבין נאמנות למסגרת הוא נשאר נאמן לחזון ופורש מהמפלגה.
ניתוק – אשר העיב על חייו עד יומו האחרון.
"היה אדם ואיננו עוד..." האמנם? אם ממאנים אנו להשלים עם פסק הדין זה כפשוטו, הרי לא רק משום שאהבנוהו ןחשים בחסרונו; לא רק מפני שעין דור בלי שרגא לא תהייה עוד עין דור, אלא משום שאין זאת כל האמת.
פועלו ודמותו לא יירדו לטמיון. תרומתו של שרגא עיצבה את עין דור והפכה לחלק של נופנו הפיזי והחברתי, של אורח חיינו המיוחד.
על פי דבריו של אריה יערי