דפי הנצחה

מרטין – מרים סמו

את מרטין ראיתי פעם ראשונה כשהייתי בת שלוש. הוא
חזר אז מהשרות הצבאי שלו בצרפת במלחמת העולם השנייה. עמדנו אז נעמי אחותי ואני
בפארק, אוחזות בידי סבא וסבתא.

איש צעיר
ומקסים התכופף אלינו ואמר בקול צרוד קצת: You are so beautiful.

שנים הוא נשאר כך בזיכרוני עד שהגיע לבקר את סבא
וסבתא בקיבוץ בשנות ה- 60.

מרטין זליגמן (או מוטי כמו שקראו לו במשפחה) נולד
בשנת 1926 בניו יורק, בן שלישי במשפחה.

הוריו היו מהגרים מרוסיה שהיו עסוקים ועבדו קשה
לפרנסת המשפחה במסעדה שלהם. לא היה הרבה זמן להשקיע בחינוך שלו. מרטין הקטן, ילד
סקרן ועירני גדל ברחובות ניו יורק וספג תרבות והשכלה בכוחות עצמו.

 הוא בילה
שעות רבות באופרות ובקונצרטים, בלע ספרים ועיתונים, הלך לתחרויות ספורט ובלע כל מה
שהיה לעיר הגדולה להציע בתקופה ההיא- תרבות.

מרטין לא היה מעולם בתנועת נוער. בגיל 17 התגייס
לצבא ארה"ב. שירת בצרפת במלחמת העולם השנייה ונפצע ברגלו. כשהשתחרר חזר לגור
בארה"ב. גם כשדוב אחיו נהרג פה בארץ, וסבא וסבתא עברו לגור בקיבוץ לא תכנן
להגיע לישראל או לקיבוץ.

בשנות השישים הגיע לבקר את סבא וסבתא- הוריו,
נשאר לתקופה ואחר כך נסע לטייל בעולם. באחד הטיולים הכיר את איווה אשתו, והם חזרו
לכאן ונישאו. לאחר תקופת מגורים כאן, חזרו לארה"ב שם נולדה ביתם צ'ורה. לאחר
תקופת מגורים בארה"ב החליט לחזור ארצה בגפו וחזר להיות פה בקיבוץ ליד הוריו.

מרטין היה איש מורכב, מעניין, מלא ידע, מלא צבע,
מאתגר ומרתק.

הוא ידע
הכל על הכל.  מילון מהלך של ענין וידע.
כשלמדתי במכללה מוסיקה קלסית הייתי צריכה להביא לו את החומר שלמדתי על מנת לקבל את
אישורו. הוא אהב כדורגל וספורט ואופרה ומחול ופוליטיקה, ומה לא....

פעם סיפר לי שהחיים השניים שלו התחילו ביום
שמישהו הניח את הטלוויזיה בחדרו והוא חזר והתחבר דרכה עם העולם: מצו, ספורט, חדשות
ב- CNN .

מרטין היה איש מאתגר. האנשים אותם אהב גם אהבו
אותו ונקשרו אליו מאוד למרות שהיה גם קשה. היה בו משהו שנגע בלב. כשכעס לא ידע
לסלוח, אבל ידע גם לאהוב ולתת בנדיבות. ההומור הציני והחכם שלו והחקרנות של כל פרט
ופרט הצחיקו והרגיזו בו זמנית.

 ללא ספק היית מיוחד במינך- וכך נזכור אותך תמיד.

תודה גדולה לכל האנשים בעין דור שבמשך כל השנים
עמדו לצידו וליוו אותו באהבה ונתינה.

 מרטין היה באמת בר מזל שהגיע לכאן וזכה בעזרה של
הרבה אנשים.

בשנותיו האחרונות תדי וניצן שהיו לו משפחה ממש,
תמכו בו וליוו אותו באהבה גדולה.  פנצ'ו
ז"ל שטיפל בו והשגיח עליו כמו אמא תרנגולת והציל אותו מכל מצבי הביש וקישר
אותו עם העולם. רבקה שי שבמשך שנים הביאה לו אוכל והייתה הקשר שלו עם העולם. סמדר
שתמיד הייתה שם בשבילו. אדר שאף פעם לא שכחה לבקר או בבית חולים ובביתו ותמכה בו.
פאולה שכשהייתה מזכירה דאגה לו שיהיה לו היכן לגור.

ולכל אותם רבים אחרים,  שאולי אני לא יודעת עליהם שלא השאירו אותו לבד
בבדידותו ובזכותם הגיע לסיום חיים ארוכים כל כך.

מרים סמו

מרטין
זליגמן

מרטין נולד באותו היום והשנה שבה נולדה מלכת אנגליה.

הפרט הזה עלה הרבה פעמים בשיחות שלנו, והזכרנו אותו כשחגגנו לו יום
הולדת , וגם כשהיה צריך לקבל את הסכמתו לארגן ולסדר את חדרו המבולגן .

הקשר שלי עם מרטין התחיל כשהתחלתי לעבוד במזכירות. כל יום אחרי שסיים
את סיבוב חדר האוכל והכלבו היה מגיע ומתיישב אצלי. 

הוא תמיד דיבר, וצחק הרבה ובקול רם מאד , ותכופות הייתי ננזפת
ע"י המנהלים "שאי אפשר להמשיך עם זה".

אבל הוא המשיך להגיע.

אחד הדברים שמהם צחקנו יחד די הרבה,  היה על שיחת טלפון שקיים וביקשו ממנו להקיש על
מקש הסולמית. הוא מאד נבהל מזה ולא הבין מי זו שולמית שבכל שיחת טלפון נכנסת לו
לשיחה ועוקבת אחריו.

כי מרטין היה חכם מאד אבל גם חשדן גדול הוא לא אהב שמתקשרים אליו
לטלפון, ומכתבים שקיבל פתח רק אחרי הרבה זמן למרות שהיה מאד סקרן לדעת מה כתוב
בהם.

הוא אהב לספר לי על שירותו הקצר במלחמת העולם השנייה ועל הפציעה
שהצילה אותו מהמשך הלחימה, הוא סיפר על אהבות קדומות ועל כאסחים שהיו לו עם אנשים.
הוא ידע הרבה דברים על הקיבוץ וזכר מצוין כל מיני אנשים ואירועים שהתרחשו גם לפני
זמן רב.

איתי מרטין היה מאד עדין, תמיד הוקיר תודה על כל דבר. ליוויתי אותו כמה שנים, כשהיינו נוסעים לבית החולים הוא
תמיד התפלא כל כך לראות איך הכל השתנה בחוץ ואיך עפולה גדלה.

הוא תמיד שמח שהגעתי וכל הזמן בדק שנוח לי ואני בסדר.

למרות שלא הלך בתלם הקיבוצי, מרטין תמיד הצליח למצוא אנשים שאהבו אותו
ודאגו לו. 

היו הרבה כאלה לאורך השנים אבל, החיבור עם תדי וניצן בשנים האחרונות היה מצוין והביא לו שמחה רבה.

תודה מרטין על זיכרונות וחוויות טובות.

מקווה שטוב לך עכשיו,