דפי הנצחה

גרשון עציון
בנם של דבורה וחיים צוייגנבאום

נולד: 3.11.1921
נפטר: 30.06.2004

בעלה של רינה
אבא של: דליה, אסף ודודו
סבא של: תומר, הילית, אסנת, ליאור, דורון,
אביטל ואריאל
רב סבא של: דניאל ומאי

גרשון נולד בעיירה וולברון שבפולניה. הוא היה בן הזקונים מבין עשרת הבנים במשפחה. אחותו, הבוגרת ממנו בעשרים שנה, עלתה ארצה כחלוצה בגדוד העבודה והשיגה סרטיפיקטים לשאר בני המשפחה. בשנות העשרים חלה הרעה במצב הכלכלי בעולם והאנטישמיות גברה בארצות אירופה. בני המשפחה עברו טיפין טיפין לא"י וגרשון עלה ארצה בשנת 1934 בגיל 13 עם הוריו. רוב אחיו גרו בקרית חיים, שם נקלטו גם גרשון והוריו.

גרשון נאלץ להתמודד גם עם לימוד השפה העברית וגם עם ההכרח לעזור לפרנסת הוריו המבוגרים. הוא למד לימודי ערב וביום עבד, ובתקופה זו גם הצטרף לתנועת השומר הצעיר. כחניך התנועה הוא גויס לארגון "ההגנה" בתפקיד קשר. התמחותו בקשר הובילה אותו בשלב מאוחר יותר להתגייסותו ל"פלמ"ח" בתור קשר.

בשנת 1940 הצטרף לקבוץ א"י ו' שהתגבש בהדר ומשם עבר לנחלת יהודה. בשנת 1941 התארגן הפלמ"ח על בסיס צעירים מקבוצים וממושבים שהתארגנו בקבוצים ותיקים ושם הם עבדו שבועיים והתאמנו שבועיים. גרשון גויס לקבוץ יגור, בו שהיתי גם אני בפלמ"ח, והקשר בינינו נוצר כשהוא היה מדריך הקשר שלי.

גרשון היה איש הפלמ"ח בכל רמח אבריו, ועד יומו האחרון המשיך בקשרים חברתיים והשתתף בכנסים של עמותת בית הפלמ"ח. בשנת 1945, לאחר שעבר קורסים רבים, וביניהם קורס ימי בפלי"ם, התבקש לצאת לאירופה כמלווה שיירות כדי להביא עולים ארצה. הוא היה מאנשי הקשר (אלחוטאי) באניות שנקראו "גדעונים". היתה זאת עבודה קשה לטפל באנשים שעברו את השואה, ויצאו מזה תשושים בגוף ובנפש.

אחרי שגרשון הוביל שתי אניות ארצה עם מאות עולים, הוא בקש להשתחרר. בשנת 1946 הקמנו משפחה בנחלת יהודה, ומשם עברנו לעין דור, שהחל את הקמתו על אדמתו. גרשון אהב את הארץ ואת הקבוץ, אך גויס שוב במלחמת העצמאות לחטיבת הראל, שלחמה על שחרור ירושלים.

באופיו, הוא היה איש פוליטי ומצפוני. ערכי העבודה היו קדושים לו, עובד מסור ואיש אכפתי. הוא מילא תפקידים רבים בקבוץ. הוא היה מרכז ו. חברים, פעיל בחוג הדרמטי, הוא היה רכז קניות הרבה שנים, ובמפעל היה גם איש מכירות וגם עבד בייצור. טרם כניסתו ל"טלדור" הוא רכז את הפרדס, וחיסולו גרם לו צער רב. הוא גם עבד כפלח וכנהג משאית הרבה מאד שנים.

נולדו לנו שלשה ילדים, דליה, אסף ודודו, מהם נולדו נכדינו ונינינו אשר נתנו לנו הרבה אושר, שמחה ותקוה. בשנים האחרונות עבר גרשון ניתוחים רבים, ומצבו הבריאותי נחלש. אחרי אירוע מוחי נשאר חלק מגופו ללא יכולת פעולה. היה לו קשה להשלים עם מצבו הפיזי וכתוצאה מצב רוחו הלך ודעך. למרות זאת, המשיך לעבוד בחדר השיקום, התעמל, ועבד גם בנווה דור בעבודת נצרים, ונהנה מיגיע כפיו. הוא השלים עם הדרך החדשה שהקבוץ בחר בה והשתדל לראות בעיקר את החיובי שבה. נזכור אותו כאבא, בעל ואדם אוהב, שמח ומבדח.

רינה
לגרשון ידידי ורעי זה 60 שנה ויותר

בבואי היום לספוד לך, רעי היקר גרשון, אני מוחה את דמעותי ותוגה גדולה אופפת את כל ישותי. אם כי אני יודעת כי זו דרך כל בשר, גדול העצב כי הפרק האחרון של חייך היה מלא סבל ויסוריך ותחלואיך פגעו בכל זיק של רצון החיים שלך. בקשת להגאל מהיסורים, לעצום את העינים לנצח ובקשת ששלוות עולמים תרד עליך והנה הגיע הרגע ונגאלת מהיסורים ותם ונשלם פרק חייך.

ואני נזכרת בחבורה שלנו המלאה רעות ואחווה, שהיתה מתכנסת לעיתים קרובות, פעם בביתו של זה ופעם על מרפסתו של אחר, ותמיד היתה שיחה רצינית קולחת, וגם דברי בדיחותא נאמרו ואפילו בשירה היינו פוצחים את פינו, כי היינו חבורה של אנשים מלאי חיים, מאמינים גדולים בדרכנו וגם כשזקנו לא פגה מאתנו חדוות החיים.

ולאט לאט נשרו מאתנו כעלים בשלכת אחד ועוד אחד ונשארנו חבורה של חברות בלבד, ולמרות שאומרים כי גם זה דרך כל בשר, אני עצובה מאד. אם יש משהו המציין אותך ואת רינה זהו ששניכם הייתם ונשארתם פלמ"ח לנצח. בשבילכם הפלמ"ח היה אורח חיים.
אתה גרשון, היית חרוץ בעבודה ולא זלזלת בפעוטות שבהן עד סוף חייך, כי זה היה יסוד חשוב בקיומך, היית מסור עד אין קץ בכל תפקיד בקיבוץ. היית חבר ושכן טוב. היית ענו ושתקן, לא הללת את מעשיך אבל מעשיך הללו אותך.

בעת האחרונה, אחרי הארוע המוחי שפגע בך בפורים, הסתגרת ואבדת מחדוות החיים שלך, אבל נשארת צלול ובהיר מחשבה, בעל זכרון מדהים. הרבית בקריאה והתענינותך בפוליטיקה לא פגה, היית לא פעם, ביושבנו על יד ביתך, נהנים מרוח הערביים, מביע דעתך בנושאים המעסיקים את עולמנו והשקפתך הנחרצת על הצורך בפשרה מדינית בכדי להבטיח את קיומנו פה בארץ לא השתנתה. למרות מחלתך לא היית אדיש לסביבה.

אני ראיתי יום יום ושעה שעה את רינה המלווה אותך בכל תקופת המחלה ואני מלאת הערצה לכוחות הנפש שלה שנראו לי בלתי מוגבלים ואמרתי בליבי: נו, זאת רינה הפלמחניקית, נחושה אמיצה ונאמנה. ראיתי את בני משפחתך הסועדים אותך והם מלאי אהבה אליך. השארת מאחוריך משפחה גדולה, ענפה ומסורה. השארת להם ירושה שלא תסולא בפז: אהבת הארץ, חריצות בעבודה, אמונה בצדק ודבקות משפחתית. אני אזכור אותך תמיד, כדברי המשורר, כאדם הנשא את העול הפשוט כעפר, מבלי הבט אחורה ואת הרעות כערך עליון.
אסתר עופר

גרשון שסימל בחיים את הטוב והיפה ברעות
השאיר לנו כאב וריקנות.
התאספנו מוקירי זכרו בצער וביגון
ובכך ניתן לו כבוד ויד לזיכרון.

זכרון רגשות נעלים חבויים אצל קשוחים
ובעת שמחה ויגון כולנו מאוחדים
ובכל זאת דרכינו נפרדו
ולהיות קרוב אליך באנו אלה ששרדו.

גרשון אציל הרוח וטוב הלב
עומדים אנו דום לזכרך ביגון וכאב
היית אחד משלנו קשור בחום וטוב עם כל הלב
לכן הפרידה כה קשה לנו, כי לבנו בוכה ודואב.

בחודשים האחרונים הסבל האיום היה מעיק
ואתה כבר ידעת שהגעת לסוף דרכך ועבורך זה הספיק.

רבקה ואיסר הלמיש-חברים מפלוגה ג' פלמ"ח