דפי הנצחה

שושנה מרמלשטיין
נולדה 8.12.1925
נפטרה 26.1.1991
רעיתו של אורי
אמם של נעמי, רותי ובועז
סבתא של ירון ואלעד.

שושנה מרמלשטיין ז"ל נולדה ב 8 לדצמבר 1925 בעיר חוטין שבסרביה.
בשנת 1936 הצטרפה ל"שומר הצעיר", בעידוד הוריה הציונים.
בזמן מלחמת העולם השנייה גורשה יחד עם משפחתה למדבריות השלג בטרנסדניסטריה.
לאחר תלאות רבות הגיעה, בסוף 1943 לרומניה, שם יצרה קשר מחודש עם התנועה.
שושנה עלתה לארץ באנייה "סאלח א-דין" בסוף 1944 ונשלחה לבית אלפא.
לאחר שנתיים בבית אלפא, עברה יחד עם הגרעין שלה לקיבוץ א"י ו' בנחלת יהודה. שם הכירה את אורי בעלה.
בשנת 1949 נולדה בתה הבכורה רותי, בשנת 1953 נולדה בתה נעמי ובשנת 1959 נולד הבן בועז.
בעין דור עבדה שושנה כמטפלת של קבוצת "אורן" במשך תקופה ארוכה.
אחרי סיום עבודתה בחינוך היא נכנסה לעבודה במתפרה והתמידה בנ שנים ארוכות, עד לתקופה האחרונה.
שושנה היתה פעילה בוועדות שונות, בין השאר בוועדת חברים ובוועדת הקשר עם בנים ונכדים.

כבר בתחילת 1941 400.000 יהודים מרומניה נשלחו לתופת במדבריות השלג בטרנסדניסטריה ובתוכם שושנה ומשפחתה. מעטים שבו משם.
כולם חיו על סף הרעב, אך שושנה, הנערה הצעירה, מנסה בכל כוחותיה לשרוד. בקור ובשלג היא יצאה לשדה תפוחי האדמה ללקוט את שיירי התפוחים וללא בישול היא ובני משפחתה אוכלים אותם....
ב 1944, לאחר מאמצים קשים, עלית הנוער מצליחה לארגן קבוצת נוער ושושנה מגיעה לבית אלפא.
בסיום חברת הנוער מתארגן גרעין שב 1946 מצטרף אלינו בנחלת יהודה. מזכיר בית אלפא סיפר לנו ששושנה ידעה לשיר יפה והיא שרה בפסח הראשון שלה בארץ ובקיבוץ סולו שיר באידיש: כל הקיבוץ בכה מרוב התרגשות.
שושנה היתה נערה יפה מאד ולא חלף זמן רב והיא ואורי נכנסו לחדר משפחה – לפי ההגדרה בימים ההם.
שושנה הצטרפה למתפרת החוץ בראשון לציון והמתפרה הופכת לענף מכניס. כעבור זמן מה נולדים הילדים רותי, נעמי ובועז והשמחה במשפחה גדולה.
בעין דור שושנה עוברת לעבודה בחינוך, בכיתות היסוד ומתמידה בתפקיד זה שנים רבות. היא העניקה לילדים שפע מדאגתה האימהית.
במרוצת השנים, העבר הקשה בו התנסתה בתקופת המלחמה, נותן את אותותיו במצב בריאותה.
שושנה חוזרת לעבודתה במתפרה, משקיעה בה את כל הנשמה והופכת את עבודתה ליצירה.
עומס הזיכרון של מאורעות העבר מלווה את שושנה והיא הולכת ונחלשת עד שחלתה במחלתה האחרונה.
התקווה שפעמה בכל הלבבות ששוב תצליח להתגבר היתה לשווא.
שושנה לא תצעד עוד בצעדים המדודים בשבילי הקיבוץ וכך ברקמת חיינו נקרע עוד חוט....
מקום מנוחתך, שושנה, בצל עצים בין קברות יקירינו.
מתחך דברי זהבה כץ.

אמא שלנו האהובה והחמודה.
אנו נפרדים ממך היום ועדיין לא הספקנו לומר לך כמה אהבנו אותך.
ואת לעומת זאת, תמיד ביטאת אהבה ונתת בלי גבול. כל ימיך היו האמהות בהתגלמותה והיא גם היתה מהות כל חייך.
תמיד דאגת ועזרת והכנת לכולם כל מה שרק יכולת, והיית האמא של המשפחה כולה, 24 שעות ביממה.
את עצמך שמת בצד, ומה שאת רצית, היה תמיד בסוף הרשימה, ו"לא חשוב, ויכול לחכות".
גם בקיבוץ תמיד נחבאת אל הכלים, אך היית מוכנה לעזור לכולם, לתפור, לתקן בכל עת. אף פעם לא דרשת ולא ביקשת לעצמך דבר, אך כאשר הוטל עליך תפקיד, מילאת אותו על הצד הטוב ביותר ועם כל הלב.
מרוב דאגתך לאבא ולאחרים, שכחת לדאוג גם לעצמך, הצנעת את מחלתך, ממנה סבלת 30 שנה, ובכל פעם אמרת – זה יעבור, אני אתגבר.
כולם אמרו לך כמה שאת נראית טוב ורק את ידעת כמה התאמצת להסתיד את סבלך וסבלת הרבה בשקט.
גם באותו יום מר, כשגופך כשל, לא ביקשת דבר. נלחמת בעוז שלושה חודשים ולא רצית לוותר, ואנו עמדנו לצידך חסרי אונים ולא יכולנו להושיע. ואפילו את מילות העידוד והאהבה שלנו, כבר לא יכולת לשמוע.
דווקא בחודש האחרון, כאשר הועברת למרכז הרפואי בהרצליה, חל שיפור מה במצבך, ולא פעם הרגשנו שאת שומעת ומבינה את כל מה שנאמר, ואף חייכת למראה נכדייך האהובים.
גם ביום שישי האחרון כשישבנו לידך עם מסיכות הגז, הסתכלת והאזנת לנו ושוב חייכת לנכדייך ואפילו סובבת את ראשך לכל עבר ואנו חשבנו שמכאן ואילך הכל כבר יהיה יותר טוב.
אך הגורל רצה אחרת ואת כבר אינך עימנו.
נזכור אותך באהבה רבה.
אורי, נעמי, בועז, רותי ובנצי,
ירון ואלעד
וכל משפחתך.