דפי הנצחה

ראובן אדר
נולד ב 30.10.1918 נפטר ב – 22.1.1991.
בעלה של ציפורה,
אבא של נעמי, מרים, אילן, שאול.
סבא של: רם, שרית, שי, נועה, גילה.

ראובן אדר נולד ב – 31 באוקטובר 1918 בשטוקהולם, בירת שבדיה, בשם גוסטב (גוסטי) אדלר.
אביו היה עיתונאי ואמו מורה לפסנתר.
שנה לאחר לידתו, עברה המשפחה לגור בטרנסילבניה, שם חי ראובן עד עלייתו ארצה.
בהיותו בן 10 הצטרף לתנועת השומר הצעיר וכבר אז ידע שבשלב מסויים בחייו יעלה ארצה.
במהלך אחת ההפגנות, במסגרת התנועה, נתפס על ידי המשטרה והוכה קשות באוזניו. פגיעה זו הביאה עימה נזק שנתן את אותותיו מאוחר יותר בשמיעתו הלקוייה.
בעודו נער החל לעבוד לפרנסת המשפחה, תוך שילוב העבודה בלימודים ובפעילות התנועתית, כמו כן עזר לאחיו בכריכת ספרים.
בשנת 1939 בהיותו בן 21 , עלה ראובן על ספינת המעפילים "טאיגר היל", בדרכו לארץ ישראל.
לאחר 38 ימים בים דרכה כף רגלו על חולות הארץ, אולם "קבלת פנים חמה" של הבריטים, שכללה מטחי יריות, החזירה את המעפילים ללב ים למספר ימים נוספים, עד שובם לחולות תל אביב.
בשנת 1940 שוהה ראובן, משך שנה אחת בקיבוץ כפר מסריק, במסגרת גרעין טרנסילבני ד', שעשה מאוחר יותר נסיון בלתי מוצלח להקים קיבוץ עצמאי של עולי רומניה ליד חדרה.
דרך הנדודים שלו נמשכת בהצטרפות לקיבוץ ארץ ישראלי ו' בהדר לקראת מעבר לנחלת יהודה.
בשנת 1948 עולה החבורה על הקרקע בקיבוץ עין דור, אשר למרגלות התבור, אולם ראובן לא עולה עם הקיבוץ, אלא עובר במסגרת פלוגת עבודה לקיבוץ הזורע, שם הוא עובד בסנדלריה ובצאן וכן במאפיה שבמשמר העמק.
במלחמת השחרור הוא מלווה שיירות לירושלים.
כמה שנים קודם לכן נספו הוריו ואחותו בשואה.
אחיו נהרג ע"י נאמניו של סטלין בעת הטיהורים הגדולים שנעשו בשנת 1946 בברה"מ.
בשנת 1950 מגיע ראובן לקיבוץ עין דור ונכנס לעבוד בענף הצאן, אותו הוא מרכז במשך מספר שנים.
בינואר 1952 מקימים ראובן וציפי (שלה 2 בנות מנישואים קודמים – נעמי ומרים) משפחה ובשנת 1954 נולד בנם בהכור אילן, 4 שנים מאוחר יותר – בשנת 1958 נולד שאול.
במשך השנים הרבות השקיע ראובן את מרצו בפעילות הן בתוך הקיבוץ והן מחוצה לו.
הוא פעל בועדות רבות ואף ריכז כמה מהן. פעילותו זו פסקה עם הידרדרות שמיעתו.
בשנת 1961 יצא לפעילות תנועתית בתל אביב ובשנת 1962 היה רכז חברתי ומשקי של קיבוץ מגידו.
במשך כל השנים יצא לביקורי בית בגבעת המורה ובטבריה, כדי לשכנע אנשים בצדקת דרכה של מפ"ם עם הקמת המערך של מפ"ם ומפלגת העבודה, מהלך שהוא התנגד נמרצות, חדל מפעילותו.
את שעותיו הפנויות חילק בין משפחתו לבין כתיבת פליטונים רבים.
בשנת 1974 הוצא לאור קובץ סיפורים, פרי עטו, "הנמלטים" ובשנת 1983 הופיעה חוברת הפליטונים "בכל הרצינות"....
עם חיסול עדר הכבשים, עבר ראובן לעבוד במכונה לשטיפת כלים. מהמולת כלי האוכל נדד להמולת הנעורים כחצרן במוסד החינוכי, כאשר הוא דוחף את עגלתו לכל פינה בקיבוץ. כאשר הגיע לו כלי ממונע, למען יוקל לו, סרב והעדיף ללכת ברגל מאחורי עגלתו הנאמנה, כדי לומר שלום ולדרוש בשלומו של כל הנקרה בדרכו.
לאחר מספר שנים עבר לטלדור, ובשעות הפנאי בילה בכירכיה, שם עשה שעות רבות במסירות ובדייקנות ובסבלנות רבה, כדי להחזיר ספרים ישנים ובלויים למצב תקין וקריא.
רק כאשר כלו כל כוחותיו ומחלתו הכריעה אותו, פסק מתחביבו החשוב, לפני שהספיק להעביר אותו למישהו אחר, כפי שקיווה.
ראובן נפטר בעין-דור ב – 22.1.1991 והוא בן 72.