דפי הנצחה

יצחק סמו
בעלה של מרים
אביהם של – רם ושי
נולד – 30.10.1940
נפטר – 6.11.1985


יצחק, מיום הולדתך נאלצת להתמודד עם מציאות שקשתה עליך. חוכמה שכל ישר וכוח רצון היו אבני דרך לרגליך, כל מכשול היווה אתגר ומושג הכשלון לא נמצא בלקסיקון שלך.
היית נושא הדגל במשפחתנו, הקסם האישי, ההומור ויכולת השכנוע היו חלק חשוב בהווי המשפחתי שלנו. כבר בילדותך ידעת "לצאת מכל סבך מבלי לפגוע בזולת או להיפגע" – והיה זה המוטו בבגרותך. בהקמת התא המשפחתי חבקת עולם ומלואו. אהבתך למרים היתה כה גדולה ויפה – עד יומך האחרון, התא התרחב רם ושי הביאו את האושר לשלמות. ראית בקן המשפחתי את קודש הקודשים. את אשר קלטת כאן בביתך הקיבוצי – אותו אהבת – יישמת בחייך המשפחתיים, הקיבוציים.
אחותך רבקה

היום כשאני עומד על יד קברך יצחק, היום כמו אתמול, אתמול כמו לפני 30 שנה.
לפני 30 שנה – "מצדה". אני מגיע לעין דור מבולבל, המום, לא יודע לאן נפלתי. פעם ראשונה מחוץ לחיפה, 40 חברה מתרוצצים, תשתפשפים אחד בשני, פרצופים. כמה מהם בולטים, אתה ללא ספק היית אחד מהם.כאילו שקט יותר, מתמצא יותר, מסתדר יותר עם החוקי ם של המערכת.
מעין מלכת דבורים בכוורת. החוויות המשותפות שלנו, שבמקום אחר היו אולי נשכחות, הפכו אצלינו לארועים, והאירועים לכינויים.
לך סמו היו 1000 כינויים.
לא היית ילד טוב הולך בתלם. לפעמים נדמה שחיפשת את הממסד כדי למרוד בו. המחנכים במיוחד חמורי הסבר, לא ליקקו אצלך דבש. הבנות מאידך, חיפשו את חברתך. בענייני הנפש והלב השבור היית להן אוזן קשבת וחבר מיעץ.
אני זוכר אותך חרוץ ועמלן, מתארגן, בונה דברים, משפר רמת חיים. בעבודה היית מעשי ויסודי עד כדי כך שעברת את מבחני הכניסה של גברי ומצאת את דרכך לחשמלייה.
כאשר החברה היתה צריכה לבחור את האדם לתפקיד הרציני הראשון – את המדריך של "גפן" – לא היו לך מתחרים.
את הצבא עברת כלאחר יד, ספורטאי טבעי, בעל מרץ ולשון חדה. את עודפי המרץ הפנית לעזרה לחלשים יותר לביצוע כל העונשים שהוטלו עליך בגלל הלשון העוקצנית והפזיזה שלך, השנים האלו בהן היינו כל אחד חלק קטן מן האחר, יצרו בינינו קשר שהתקיים גם כשנפרדו המסלולים בתוך הקיבוץ.
כמו אז – בולט, מסמר חברתי, מתכנן ורואה דברים לטווח ארוך. בעל חוש הומור ואיכפתיות, ועצמאי מאד, תוך כדי עבודה ידעת להיות מעורב ומעורה בכל הנעשה בתחומי הקיבוץ.
בשלב מוקדם החלטת להתיישב ולבנות משפחה,התלבטתם ביחד בנוגע לחיים בקיבוץ ומצאתם דרך לעשות דברים באופן שלכם בשליחות ואחר כך בבית.באופן התמודדתם ביחד, מרים ויצחק, עם התקופה הארוכה והקשה של המחלה, עמדתםבעליות ובמורדות, חיזקתם אחד את השני ואת הבנים. גם כאן הסתכלת למרחוק וניסית להכין ככל יכולתך את המשפחה לרגע שבו לא תהייה עוד איתם. היום אינך עוד איתנו וכולנו נושאים זיכרונות של אדם אמיץ ועקשן, מקורי ובעל צבע. תמונה ברורה וחייכנית – וזה לא מעט.
(ממך למדנו הרבה המפקד!)
שלום סמו!
עזרא אלמוג

היה לי עד לפני כחודש ידיד, ידיד אמיתי, ידידים סתם לא קשה לרכוש. ידיד אמת קשה להשיג ולי היה....
זכריה

עברו שנים רבות... ושוב היתה לי פגישה מרתקת עם יצחק. הפעם נפגשנו בספריית הקיבוץ.
יצחק כבר ישב בעגלת נכים, אך היה מלא חיים ושפע הומור ועליזות.
לפתע שלף מכיסו מתנה ארוזה יפה והסביר שזוהי מתנת יום הולדת למרים. היום ההוא עדיין רחוק, אולם הוא מבקש לשמור אצלי במגירה את המתנה שתהייה מוכנה כאשר יבוא היום והוא כבר לא יוכל לתפקד....
נדהמתי ולא היו מילים בפי. הוא דאג לאהובי ליבו וידע את הצפוי לו...
ולנו אין מנחם.
שרה נתן