דפי הנצחה

ישראל הררי (הוכאוזר) ז"ל
13.9.1921 – 27.3.2012

ישראל המכונה זולי נולד בקושיצה סלובקיה למשפחה חרדית, חמה ותומכת, ילד רביעי מבין 8 אחיות ואחים, היה בן ראשון לאחר 3 בנות, אביו אופה אשר קנה מאפיה עם בית מגורים שהיה חלק מהמאפיה שסיפקה את הלחם והחלות לתושבי העיר, ישראל נהג לומר שהוא נולד במאפיה.
מגיל צעיר היה מחלק כל בוקר לפני הלימודים לחמניות לבתים.
מגיל 3 למד בחדר, המשיך בלימודים סדירים עד גיל 14, בגיל בו החל לעבוד באופן מלא במאפיה בה לשו את הבצק בידיים, ובערבי חג היו עובדים 20 ש' ברציפות.
בן 16 הצטרף לשומר הצעיר, בשנת 1941 נשלל רשיון המאפיה והמשפחה נותרה ללא פרנסה,
ישראל עם עוד צעירים מהשומר הצעיר עברו לבודפסט בה עבדו ובמקביל היו חלק מהמחתרת היהודית, ב- 1943 גויס למחנה עבודה כפייתי, אך המשיך לפעול במחתרת היהודית.
ב- 19 במרץ 1944, ביום בו הצבא הנאצי פלש להונגריה וכבש את בודפסט הבירה, ראשי המחתרת קבעו שישראל יברח בכיוון לארץ ישראל ובכך יסלל מסלול הבריחה והצלת יהודים מהונגריה, הבריחה לכיוון ארץ ישראל נראתה דמיונית בתקופה כל כך קשה ודבר שבלתי ניתן לביצוע, המשימה נקראה "הטיול", הטיול נערך בסכנות גדולות ונמשך כחודשיים, בסופו הגיע ברכבת מאיסטנבול לחיפה, בעדויות המוצגות ביד ושם נכתב כי במסלול אותו טווה, עלו לארץ ישראל בעקבותיו וניצלו יותר מ- 10,000 יהודים.
לאחר השואה היה מהראשונים שגבו עדויות מניצולי השואה, עסק בכך במסגרות שונות במשך שנים רבות.
עם הגיעו לארץ הצטרף במסגרת קיבוץ הונגרי ג' להכשרה בנחלת יהודה יחד עם הגרעינים המיסדים של קיבוץ עין-דור, בנובמבר אותה שנה נישאו ישראל וזיוה אשר היכרו עוד מקושיצ'ה, ילדו 3 בנים עמיר, מורדי ושמוליק, מהם נוספו 7 נכדים ועד היום 4 נינות.
ישראל שירת בהגנה, במלחמת השחרור עבר קורס צלפים ושירת במחלקת צלפים שהשתתפה בכיבוש נצרת, לחם בסיני במבצע קדש בחטיבה 9 שכבשה את החלק המזרחי של סיני.
בשנים הראשונות בארץ עבד בכל העבודות החלוציות הקשות, חריש עם סוסים, הובלות, בית חרושת ללבנים,בעין-דור עבד 4 שנים כרכז קניות, 10 שנים בפרדס, 10 שנים אקונום במטבח הקיבוץ, 10 שנים במפעל טלדור, שנתיים כמזכיר הקיבוץ, 21 שנים במפעלון הבובות דורלי בחלקן כמרכז.
היה פעיל בועדות ופעמים רבות עמד בראשן, הניח יסודות לקבורה המכובדת בעין-דור.
ב- 4 שנותיו האחרונות עקב מצבו הבריאותי שהה ישראל בנוה דור שהפך לביתו, כל עוד יכל השתתף בכל פעילויות המקום, הוקיר והעריך את היחס והעבודה של צוות העובדים והמתנדבות.
יהיה זכרך ברוך
23 מרץ 2012 יום שישי כ"ט באדר תשע"ב מס' 24
קהילנט - http://www.eindor.org.il

אבא – ישראל הררי דברים על הקבר
אבא, היית אבא גדול, לנו בניך ולכל המשפחה. ידעת לשלב בין האידאולוגיה הקיבוצית המחמירה של השומר הצעיר וערכי המשפחה, כשהיה בינהם ניגוד ידעת בצניעות ובחוכמה להעדיף את המשפחה וזאת מבלי לפגוע בכלל. היית לנו, בניך, בנות הזוג והנכדים מורה לחיים הן בעצות והן בשאלות החכמות. לפני למעלה מ- 40 שנה, הייתי מהבנים הראשונים שבחרו לחיות מחוץ לקיבוץ, חששתי מתגובתך (בימים ההם רבים ראו בנו בוגדים בחזון), קיבלת את החלטתי ויחד עם אמא עזרתם לי כמיטב יכולתכם, תמיכה שנמשכה וגדלה לאחר נישואי לאהובה והקמת המשפחה.
תמיד פעלת בגישה חיובית בהקשבה, אהבה, קבלה, תמיכה ונתינה גדולה.
כשאמא ז"ל חלתה ועברה לנוה דור סייעת לאמא רבות, היית לצדה גם פה בתמיכה, נתינה ואהבה אינסופית עד יום מותה.
אתה היית ניצול שואה, נושא עליו גדלנו מגיל 0, בניגוד לאווירה של "הלכו כצאן לטבח", הנצחת את זכרם של הוריך ואחיך שנספו בשואה בדרכים רבות, ממקום של הערכה וכבוד אליהם.
19.3.1944 יום בו כבשו הנאצים את בודפשט, היית במחנה עבודה בכפייה, באותם ימים היית פעיל במחתרת היהודית שמטרתה להציל כמה שיותר יהודים, בסיוע המחתרת ברחת באותו היום ממחנה העבודה לכיוון מה שנראה הזוי באותם ימים- ארץ ישראל. שם הקוד היה "טיול", לאחר שהתקבלה הידיעה שחברת למחתרת היהודית ברומניה ואתה בדרך לישראל, יצאו בעקבותיך בדרך זו וניצלו , למעלה מ- 10,000 יהודים.
הייתה לי הזכות להשתתף באחד מהמפגשים שהתקיימו לציון הבריחה,
בו ראיתי את האהבה וההוקרה הרבה לה זכית מהמשתתפים הרבים במפגש.
נהגת לומר שנולדת במאפיה, ואכן אנחנו המשפחה וכל הקיבוץ נהנינו מהמאפים המעולים שלך, במיוחד זכורה חלת השבת הענקית והמרשימה בצמותיה ובטעמה, שאפית כל יום שישי ובמשך שנים רבות, החלה הונחה במלוא הדרה בכניסה לחדר האוכל לקבלת השבת.
ועוגות השמרים... עד היום הטעם שלהן נשאר בפי ואין שני לו,
עדיין לא הוכרע איזו עוגה שמרים טעימה יותר, עוגת הפרג, עוגת האגוזים ואולי עוגת הקקאו והקינמון.
יש לי זיכרון ילדות חד מגיל 6, הייתי חולה, כך שלא יכולתי לצאת לראות את מרוץ הקפת התבור, המרוץ היוקרתי בארץ בו השתתפו כל אלופי הריצות הארוכות, כל כך רצית לעודד את רוחי, אז ציירת רישום מדויק של התבור ואנשים הרצים סביבו, הצבעת על שלושת הראשונים בציור, שאלת אותי לשמם, כל כך הרשים אותי שהרגשתי שאני חלק מהם, עד היום אני זוכר את הציור ואת שמות הרצים. זו הייתה נקודה מכוננת באהבתי לריצות הארוכות, ועד היום אני רץ ומשתתף במרוצי מרתון.
חבריך היקרים יצחק לפיד ועזרא אגמון ז"ל ויבדלו לחיים ארוכים חנה ניסמן, מרצ'ה עמיר ויעקוב ורחל דויטש היו לך חברים טובים אמיתיים וכנים, ליוו אותך בימים הטובים ובשעות הקשות, אציין במיוחד את החברות של יותר משבעים שנה עם יעקוב שהיה מגיע יום יום לביקור, מטפל מסיע ומעודד.
כשהיית כבר מאוד חולה אמרת לי "תבואו רק פעם אחת" לא הבנתי למה אתה מתכוון הוספת "אל תביאו פרחים" ותשירו את "שיר העמק",
דאגת לנו גם במותך שהוא יום לאחר יום השנה לאימא.
אתה נפרד מהעולם הזה במסע חיים מלא ומשמעותי, הייתה לך אהבה גדולה מאוד לזיוה אימנו, היית אהוב, חשוב ומוערך למשפחה הקרובה, המורחבת לחברים ולקיבוץ, אנחנו נמשיך לספר עליך, על דרכך הצנועה החכמה והאוהבת. ביידיש אומרים אאמנצ' ובעברית פשוטה בן אדם.
אבא יקר ואהוב, נוח על משכבך בשלום

בנייך האוהבים מורדי, עמיר, שמוליק והמשפחות