דפי הנצחה

לאה סיקלאי ז"ל
אשתו של משה
אמא של אמנון גלעד גדעון ועמרי
סבתא של : סער, זהר, אלה, נווה,
ספיר, שרון, ארז,
מיה
סבתא רבא של:

30.11.1925 - 10.05.2012

לאה נולדה בבודפשט הונגריה
עברה את השואה בעת חיסול יהדות הונגריה ונשלחה עם משפחתה לאושוויץ.
שרדה בדרך לא דרך וחזרה לביתה.
במסגרת שיקום נפגעי הנאצים הוקם מרכז גדול בבודפשט שום פגשה את אבא, משה סיקלאי.
הם התחתנו ב1948 וב 1949 בעידודו של אבא עלו לארץ מאיטליה בארגון הסוכנות היהודית לנמל חיפה, שם חיכו נציגים של קיבוץ עין דור ולקחו אותם הישר לקיבוץ.
הורי הולידו ארבעה בנים – אמנון, עומרי, גלעד וגדעון.
אמא עבדה בחריצות ובמסירות בענפים שונים בקיבוץ כמו מטעים, מטבח וענף המחט. היתה ידועה בכישוריה בתחומים אלו ועבדה כמעט עד סוף חייה מספר שעות ביום עד שלא יכלה יותר בגלל מגבלות פיזיות.
בשנה האחרונה עברה אישפוזים רבים וגרה בבית שלה עם מטפלת ולסרוגין בנווה דור, שם הלכה לעולמה.
יהי זכרה ברוך

לזכרה של סבתא לאה
סבתא,
מוזר להספיד אותך משום שיותר מכל היית בעינינו סמל להישרדות, היית הסבתא ששרדה את השואה ואנו נהגנו בך ביראת כבוד.
לא היית דברנית גדולה. לא סיפרת לנו דבר על השואה ולא על מה שקדם לה. לא חשפת את רגשותייך בפנינו ומעולם לא שמענו ממך תלונה על שום דבר. כששאלנו לשלומך, גם במצבים הכי קשים, תמיד ענית בנחרצות ובטון המתפלא על עצם השאלה ש "הכל בסדר!".
היית אדם חרוץ. לא ויתרת על העבודה במחסן הבגדים ולא עשית לעצמך שום הנחות, כך גם בביתך שהיה תמיד נקי ומסודר, תמיד יש משהו מיוחד לאכול על השולחן, תמיד היית מוכנה לכל ביקור שלנו וגם אם באנו בהפתעה.
היית אדם צנוע וחף מנהנתנות. הסתפקת במועט וידעת להוציא ממנו את המיטב. קיימת את המלצת חז"ל אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ...
היית אדם נדיב. הנתינה הייתה חלק ממך והתחושה שלנו הייתה שנהנית לתת הרבה יותר מאשר רצית לקבל. מעולם לא שכחת לציין את ימי ההולדת שלנו ואת האירועים המשמעותיים בחיינו, זכרת אותנו גם כשהיינו רחוקים מאוד . אני זוכר שכמעט בכל פעם שנפגשנו בשנים האחרונות חיכתה לי מתנה ממך, כששאלתי אותך לכבוד מה, אמרת שזה ליום ההולדת, וכשהשבתי שזה חל כבר לפני חודשים רבים, הסברת שזה מחכה לי מאז...
היית גאה מאוד במשפחה שהקמת. בארבעת בנייך, באחד עשר נכדייך ונכדותייך ובנין שזכית לראות. אני זוכר את האור והשמחה על פנייך ובעינייך במפגש הראשון שלך עם בני, הנין הראשון שלך, זה היה הרגע בו הבנתי שהמשפחה הייתה הניצחון הקטן שלך על העוול הנורא שנעשה לך בצעירותך, מקור לנחמה, לשמחה ולגאווה.
סבתא, אנו משלימים בכאב עם לכתך היום משום שאנו יודעים כמה סבלת בחייך ובעיקר בשנה האחרונה, אנו מתנחמים בכך שבנייך ובראשם אבא, טיפלו בך בכבוד שהיית ראויה לו ובמסירות אין קץ. ראינו אותך מתמודדת עם הסבל והכאב בגבורה מעוררת השראה ואנו מתפללים שכעת את זוכה למנוחה ולשלווה שמגיעה לך.
נזכור אותך תמיד, סער, בשם הנכדים.