דפי הנצחה

יעל בלאו
יעל נולדה ב 1946 במונטוידאו והיתה ביתם היחידה של אננה ויוסף.
היא הצטרפה לתנועה השמאלנית "אמי" ועם סיום לימודיה בבית ספר גבוה לפקידות עלתה עם קבוצתה ארצה, אחרי מלחמת ששת הימים.
בקיבוץ עין דור היא נתפסה לציונות ונקימה את משפחתה עם אליהו.ב- 1973 נולדה ביתם שביט ובאותה השנה גם הוריה עלו ארצה והצטרפו למשפחה בעין דור.
בתחילת דרכה בעין דור היא עבדה בטיפול בילדים ואחר כך התמסרה במשך 5 שנים לטיפול בחברת הנוער "אלמוג". עם סיום העבודה באלמוג יעך נבחרה כרכזת הקומונה ומלאה את התפקיד בפנים מוארותובהצלחה רבה. באותה העת היא נתקפה במחלה קשה, אך המשיכה למלא את התפקיד עד תם.מהקומונה היא עברה לטלדור והיתה למזכירה הראשית של טלדור עד יומה האחרון.

לכל איש יש שם
שנתן לא אלוהים
ונתנו לו אביו ואמו
......
לכל איש יש שם
שנתן לו מותו


מותו של אדם מלמד משהו על חיו, על האדם.
מותה של יעל היה חד משמעי, בלי לבטים, בלי מצבי ביניים. מעין "הכל או לא כלום".
היא היתה אדם שהטביע את חותמו על הסביבה.
החותם הזה ימשיך לחיות ולהדהד בקרב האנשים הקרובים לה ובקרב אלה שהכירו אותה.
שולה וייסקופף

המיוחד ביעל היתה נחישותה לבצע את המוטל עליה בשלמות ובקפדנות. זכורים לי היטב מאור פניה בכל בוקר וברכת השלום החביבה, עת הגיעה אלי לאסוף את הדאר היומי. יעל אהבה מאד את עבודתהורגש זה הקרין על סביבתה.
....והיה לה קשה. היו ימים של מצב רוח שבשפל וימים של כאב. מתח וחרדה. אולם יעל לא ויתרה.
פעם אמרה לי: העבודה במזכירות המפעל הנה במרכז העניינים. חשוב לי מאד לא לוותר ולהיות במשרד ככל שאוכל. אני יודעת ומרגישה שזקוקים לי שם.
יעל נתנה לי כמו לרבים שסבבו אותה, הרגשה מיוחדת של חום, חביבות ורצון לעזור. וכך גם אזכור אותה.
אברי מעוז

היום ברצוני לספר דברים שלא העזתי להגיד לך אף פעם.
למה לא העזתי את שואלת?
פשוט מפני שהיה לי קל יותר להיות עסוק בענייני ניהול המפעל מאשר להתפנות להגיד לך דברי רגש והערכה וגם מפני שהיססתי מתגובתך.\

איך את חושבת היית מגיבה אם הייתי מגלה לך שאת בעיני שוות ערך לתמצית שבתמצית. ממש היית צוחקת: או אילו הייתי מתוודה ואומר לך שאני לומד ממך דברים רבים כמו למשל נאמנות, יושר וחברות מה הם.
בתרם תשיבי אני רואה כבר על פנית חיוך מבויש.ואם ביכלל הייתי מעז לבטא את מחשבותי על טיב עבודתך ועל האדם שבך ואומר לך שאת "סופר וומן" שקוטנך החיצוני הוא רק הסוואה על מנת להסתיר את גדולתך הפנימית, כי אם לא, איך אפשר להסביר את יעילותך, הסדר, המסירות והאחריות ללא גבול שהפגנת לאורך כל הזמן?
לבטח היית מגיבה על דברים אלו בחיוך סלחני.
אריה קלדר.
בשיחות שלנו התפאלתי לא פעם מהחוסן הנפשי שלך, ממרץ החיים שבך. היית חולה נפלאה, גרמת שיתיחסו אליך בכבוד ובהערכה – הרופאים, האחיות וכל הסובבים אותך.
איך ומאין שאבת כוחות כאלה בגוף קטן כזה – להיות חזקה ולא להתיאש ולא ליפול לרחמים עצמיים.....
זפי

בטחתי בך שתוכלי לנצח גם הפעם.
איזה אי צדק.... כל כך לחמת למען החיים, כל כך רצית עוד לחיות, עוד לאהוב, עוד לעבוד ולצחוק, להמשיך לתת, לתת, לתת עוד ועוד.
אניקם, אני פוחדת....נשארתם כה מעטים, את שמת לב? שביטי, אליהו,אנושקה....ובלי לרצות, את הקטנה, אך החזקה מאד, השארת חלל ירק כל כך גדול, כל כך עצום.
ז'וז'י