דפי הנצחה

יעקב לם
בעלה של בתיה
אביהם של אביטל, ניצה, יוחאי ומיכאל

יק נולד בעיר ויניפג בקנדה ב- 1919. הוריו הגיעו לשם מבסרביה אחרי מלחמת העולם הראשונה. בילדותו עברה המשפחה ללוס אנג'לס ושם סיים את לימודיו בבית ספר תיכון וכן בבית ספר עברי.

בגיל 17 הוא הצטרף לתנועת השומר הצעיר ובגיל 22 ויצא להכשרה בחווה בהייטסטאון.

ב- 1943 הוא התגייס לצבא ארה"ב, נשלח לחזית באוקיאנוס השקט והשתתף בקרבות הקשים על האי אוקינאווה. בדצמבר, 1947 הוא עלה ארצה והצטרף לגרעין קבוץ אמריקאי ד' שכבר התאחד עם קבוץ א"י ו' בנחלת יהודה.

ב- 1948 הוא התקשר עם בתיה, שהשתייכה לקבוץ סאסא, ושכנע אותה להצטרף אליו בקבוץ עין דור. כאן הם הקימו את משפחתם ונולדו להם שתי בנות ושני בנים, אביטל וניצה ויוחאי ומכאל.

במשך שנים רבות עבד יק בפלחה, ובגיל 50 עבר לעבוד ב"טלדור" כמפעיל אקסטרודר, ואחר כך כמלגזן ובמחלקת האריזה העדינה. בשנים האחרונות הוא עבד ב"דורלי", ובכל מקום שעבד היו לו מוניטין של עובד חרוץ, מסור ואחראי.

שטח התעניינותו המיוחד היה ארכיאולוגיה, ונושאים היסטוריים/ יהודיים. כ"כ, הוא היה ער לנעשה בשטח הפוליטי ופיתח קשרים ענפים עם שכנינו הערבים. היתה לו גם אהבה עזה למוסיקה קלאסית. הוא היה ער ופעיל בחיי הקבוץ, ומלא תפקידים בועדת חברים וכסדרן עבודה. תחביבו היה לשוטט בשדות בחיפוש אחרי מטבעות וממצאים ארכיאולוגיים.



השנים בהן אבא היה רכז הפלחה והיה לוקח אותנו לשדה בוויליס של הענף לסגור את המים או לבדוק את הקווים, היו מלאות הרפתקאות. אחרי שחזר מהעבודה שחקנו קצת על הדשא, ואחר כך,- יאללה… נוסעים לשדות לראות את הכותנה או את קציר החיטה, או לסגור את המים בשדה הבוטנים.

הערכים של אבא שלי- אהבת האדמה, דו-קיום בשלום עם הערבים ושוויון בין בני האדם, לא



התבלו עם השנים. לאחר מותו, כשבאה לבקרנו משלחת מכפר מסר, חשבתי עד כמה היה שמח אילו ידע איך הם דברו עליו באהבה ובכבוד. הוא כיבד אותם, ביקר אותם בשמחתם ובאבלם, והיה בשבילם סמל הדו-קיום בצניעותו ובהשתתפותו בחייהם.

אחוות העמים, השלום, אהבת האדמה והשוויון היו הבסיס לחייו של אבא, ואנו מקווים שבדרך כלשהי נמשיך בדרכו ונעביר את חלומותיו לילדינו ולחברה בה אנו חיים.
אביטל


אבא, אני רוצה להודות לך על כל הטוב והחוכמה, הרגישות והחום האנושי שנתת לי, ועל האמונה שאהבה שנותנים חוזרת אליך ברבות הימים. נגסת בחיים בפה מלא ובתאווה גדולה, וכך גם לימדת אותנו לאהוב את החיים, את האנשים, את בעלי החיים ואת הארץ ותושביה. נכון, לא תמיד הכל היה טוב ושקט, והיו גם מריבות ועימותים. אבל, כשמסתכלים על חייך, רואים את כל העשייה ואת כל האהבה שפוזרה ביד נדיבה, וקשה לא להתפעם.

לכן יהיה כל כך קשה בלעדיך. אך אנחנו בקיומנו
ממשיכים את חייך, והם נמשכים בנו.
יוחאי


…היית איש נדיב וטוב לב, איש עם חיוך חם כזה
שכל הפנים משתתפות בו. איש בעל עקרונות עם סטנדרטים גבוהים שדרשת מעצמך ומאחרים. איש עם אהבות חזקות ועם שנאות חזקות. שנאת אי-צדק ולחמת כל חייך נגד הקיצוניות הימנית, הכפייה הדתית והשנאה לזרים בחברה הישראלית.

הזמנים המאושרים ביותר בילדותי היו כשאבא לקח אותי אתו לפנות ערב לשדות לסגור את ה"שיברים". הייתי מרגישה כל כך גאה לשבת לצידו בג'יפ ולהסתכל עליו סוגר את הברזים.

היית לי אבא, חבר, יועץ. אהבתי לדבר אתך, להקשיב לדעה שלך, גם אם לא תמיד הסכמתי. אהבתי את הדרך בה ידעת להקשיב, אהבתי אותך כל כך – אבא..

ניצה