דפי הנצחה

הלל גולדשמידט ז"ל
1921- 2009

הלל נולד בגרמניה ב-23.3.1921
בית קפה גולדשמידט בעיר פרנקפורט, היה מקור הפרנסה ומקור הגאווה של המשפחה.
ריח הקפה והעוגות, המשפחה הגדולה שניהלה את המקום והחיים הטובים, הם זיכרונות הילדות הראשונים של הלל.
עם עליית הנאצים לשלטון, נסגר בית הקפה, ואביו נפטר ממחלה. כדי לשרוד הקימה המשפחה מאפיה בביתם וכבר בגיל צעיר למד הלל את רזי האפייה וקישוט העוגות כדי לעזור למשפחה בנטל הפרנסה.
בגיל 17 בשנת 1938 ברח מגרמניה הנאצית לניו-יורק. שם עבד במאפיה מעלות השחר ועד השעות הקטנות של הלילה. אחר כך עבר לסן פרנסיסקו והחל לעבוד כאופה עוגות במאפיה קטנה.
בשנת 1940 הצליח להביא את אמו ואחיו הקטן לארצות הברית והתאחד עם משפחתו.
בשנת 1943 הצטרף לשומר הצעיר בסן-פרנסיסקו, אז החליט לעלות ארצה בגלל הצורך הפנימי למצוא מסגרת בה יוכל לבטא את עצמו ואת רעיונותיו.
בשנת 1947 עלה לארץ לקיבוץ ד' בנחלת בנימין. עבד בנגריה ובעבודות ביצורים.
בסתיו 1948 הכיר הלל בעין-דור, חלוצה בשם חני שניידר שנכבשה בקסמו וחיש קל מצאו את עצמם בחדר משפחה. עד מהרה נולדו הבנות דורית עדה וחדווה.
במשך כ- 10 שנים יצא עם הבקר לשדות רכוב על גבי סוסה, כאן התפתחה אהבתו הגדולה לסוסים שנמשכה עד יום מותו. שנים אחר כך, הוא הקים את האורווה הראשונה בקיבוץ.
בשנת 1961 נבחר לרכז הקניות של המשק.
בשנת 1966 החל את עבודתו בטלדור בתפקיד מחסנאי. אחר כך הקים את מחלקת המכירות הראשונה.
בשנת 1975 נבחר למזכיר הקיבוץ.
בשנת 1981 התמנה ליצואן של המפעל. במשך כעשור נסע לארצות רבות הכיר מנהגים ותרבויות שונות. שלט בשפות רבות ופתח שווקים חדשים למפעל המתפתח. הלל עבד בטלדור 26 שנה. ואלו היו שנים מרתקות ומאתגרות.
בשנת 1988 נפטרה חני ממחלה קשה. לאחר 40 שנות זוגיות המשיך הלל את חייו בלעדיה.
לאחר שיצא לפנסיה, ניהל את דורלי, ובשנים האחרונות עקב בריאותו שהתרופפה הפסיק לעבוד. אז התפנה לממש אהבה ישנה נושנה: קריאת ספרים שגרמה לו להנאה מרובה.
בשנותיו האחרונות סבל ממחלות שונות, הזקנה כבר נתנה בו אותותיה. גופו נחלש, אך הוא נשאר עד יומו האחרון צלול וברור.
בגיל 88 בשיבה טובה, עצם את עיניו. יהי זכרו ברוך.
אבא שלנו

נפרדת מהעולם בלילה, מתוך שינה. ככה פתאום, בהפתעה, נרדמת על הספה והמוות בא בחטף ללא אזהרה מוקדמת ולקח אותך איתו. הלכת והשארת אותנו לא מוכנים למוות הפתאומי הזה.
הפחד מהמוות ליוה אותך עוד מימך כנער. כל חיינו הכנת אותנו לרגע שבו נלך אחרי ארונך ואתה תסתכל עלינו מלמעלה. צעקת: "זאב! זאב!" כל כך הרבה פעמים עד שהרגע בו הגיע הזאב אכן קרה ואנו נותרנו המומים!

היית איש רב פעלים, איש העולם הגדול, השארת את חותמך על ביתנו הקיבוצי.

הקמת בית לתפארת, גידלת שלוש בנות שבחרו לחיות בקיבוץ מתוך אהבה למקום. קיבלת את הנכדים בחום ואהבה וציפית גם לנינים. היית שחקן, חקיין קולות, אינדיבידואליסט, היית איש אדמה, עם רגליים על קרקע המציאות.

רואים אותך, אבא, צועד בנעלי ספורט בשדות הקיבוץ. שוחה בבריכה, מבקר את הנכדים ומשוחח בנחת. מביע את דעתך על הנעשה במשק. מעורב במתרחש ושותף לשינויים.

אבא שלנו אהב לאפות והתמיד בכך עד יומו האחרון. בשנים האחרונות הוא נהנה לשמח בהם גם אחרים.
לפני שנתיים נפטר אחיו הצעיר וורנר, הכאב והצער היו קשים לו מנשוא. קומתו שככה.

אבא שלנו רזה מאד בשנה האחרונה, והתקשה ללכת. דליה שחם טיפלה בו בשנה האחרונה במסירות ודאגה,
קשה להיפרד ולומר שלום. הרי תכננת את מסיבת גיל ה-90! רצית הפקה גדולה, אמרת שתחכה.

אבא שלנו היה אדם מלא הומור. על כן, נפרד ממך בצחוק ודמע.

אבא שלנו אהב סוסים. אבא היה ה- COWBOY הקיבוצניק של שנות ה- 50!
אבא וסוסים זה רומן בהמשכים, כזו מין אהבה נמצאת רק בסרטים. על גב הסוסה הוא ג'ון ווין הכוכב, הוא זריז כמו שד עם הלאסו ביד. הוא דהר בשדות חופשי ופרוע, בלוריתו השחורה מתנפנפת ברוח, פרש ציוני על סוסה עברייה. פרש ציוני על אדמת המכורה.

נוח על משכבך, אבא, לצד אימא שנפרדה ממך לפני 21 שנה. נוח בשלום.
הבנות שלך.