דפי הנצחה

שלמה עופר ז"ל

נולד: 5.11.1920
נפטר: 29.12.2002

בנם של אברהם ושרה הירש
בעלה של אסתר, אמה של עירית
אבא של עמוס והגר
סבא של איל, גיא וסיגל עופר
סבא של אסא, זיו, ליאת רועי ומתן רן
רב סבא של גיל ונוגה עופר

שלמה עופר
שלמה נולד ב- 5/11/20 בעיר טרגו מורש אשר בטרנסילבניה.
הוריו - רודולף הירש ואמו שרה לבית אבל נספו באושוויץ. לשלמה היו 5 אחים, שהיו גברתנים והשיבו מלחמה לכל גילוי אנטישמיות. 2 אחיו חיים בארץ כשהבכור נפטר כבר והצעיר משלמה חי ברחובות. 3 אחיו חזרו מהמלחמה קרועי משפחה ונפטרו בטרנסילבניה.

עיקר חינוכו של שלמה היה בשומר-הצעיר שהיה הבית השני שלו. בקיבוצנו היו גם חברים רבים מעירו, כמעט כולם הלכו לעולמם נשאר לו חבר ילדות יקר עד יום מותו - פולי - היום שאול בר זאב. שלמה עבר תלאות רבות עד הגיעו כמעפיל באוניה דוריאן. הבריטים העבירו את הפליטים למחנה בעתלית.

לקיבוץ בהדר הגיע בשנת 1942 ומשם עבר לנחלת יהודה. בקיבוץ במושבה עסק בענייני ביטחון והיה שומר שדות. בשנת 1945 חלה במחלת השחפת והיה מאושפז עד מלחמת השחרור ב"מקור חיים", בית חולים לחולי שחפת בהרי ירושלים. אז עדיין לא הייתה אנטיביוטיקה, הוא סבל קשה אך שרד לעומת אחרים שמתו. היה לו כוח רצון חזק לחיים. הקיבוץ סעד אותו במלואו.

ב- 1952 נשא את אסתר גינזבורג מקן פתח תקווה ונולדו להם שני ילדים עמוס והגר. פעילותו של שלמה: מזכיר של מאיר יערי ראש התנועה. רכז סניף נצרת (בימי חוליו למד ערבית) והקים את מועדון אחווה, האמין בדו-קיום וקיים באופן מעשי ואישי את רעיון האחווה בין שני העמים. בשליחות באוסטרליה בשנים 67-64 במלבורן וסידני למד על בוריה את השפה האנגלית ואף קלט בכשרון רב את שפת האידיש (ידידי השוה"צ היו בעיקר יהודים שהגיעו ממזרח אירופה).

בשובו מהשליחות נכנס לעבוד במפעל טלדור: עבד במזווגות ואחר כך נבחר לאיש מכירות בארץ ואחר כך היה יצואן במשך חמש שנים. המפעל התפתח ושלמה הקיף ארצות ויבשות למען שווק תוצרת המפעל. נבחר לגזבר - ואחר גמר 3 שנים - חזר לעבודה ביצור במפעל. ב-1984 הוא נשלח לפעילות כלכלית בקבה"א בתור המנהל המסחרי של קיבוצי השוה"צ. בתפקיד זה נפתחו לפניו אופקים כלכליים ותנועתיים.

בנו עמוס כיום רופא ברמב"ם נשוי למרים לבית בושארי ולהם שלושה ילדים. בתו הגר - נמצאת בלונדון עם בעלה אלדד פרחי, והיא מנכ"ל של חברת "ארקל" אנגליה. עירית, בתה של אסתר גרה בקיבוץ עם בעלה עוזי, יש להם חמישה ילדים והם עוזרים ותומכים במשפחה. שלמה החשיב אותה כבתו הבכורה כי היחסים ביניהם היו נפלאים. בגמר תפקידו בקבה"א, חלה שלמה במחלת לב, ורופאיו שלא העריכו את כוח ההישרדות שלו, לא האמינו שיחיה עוד 10 שנים לאחר ניתוח המעקפים. שלמה חזר לעבוד בגביה בטלדור וכשפרש סופית התמסר לתחביבו-הצילום.

הוא עשה תערוכות וגם הוציא ספר צילומים ליובל החמישים של הקיבוץ. בעצם שלמה היה חולה מורכב, אבל היו בו כוחות בלתי רגילים. פשוט היה שרדן למרות מחלותיו ודעת רופאיו. עמד על דעתו להישאר בביתו עד הרגע האחרון. בשבת האחרונה ב-28/12 ערכה המשפחה הרחבה סעודה חגיגית בה ראה את ילדיו, נכדיו וניניו, כאילו אמר שלום. ביום ראשון ה- 29/12 בשעה 13:00 נפטר על כסאו בביתו מדום לב.
סבא שלמה
בשנים האחרונות, כשהיית חולה וכל כך מרוכז במכאובי הגוף ובבעיות הבריאות ההולכות וגוברות, חשבתי לא פעם על הזמנים שקדמו לכך. אני רוצה להגיד לך סבא, שאני זוכרת.

פעם, לפני הטלפונים הסלולרים והפקס והאינטרנט ולפני שהיו לנו טלפונים בבתים ולפני שהיה לנשים בקיבוץ רשיון נהיגה, אבא היה הולך למילואים לחודש או יותר ובא לבקר אולי פעם אחת בכל התקופה. איכשהו המילואים תמיד נפלו על איזה חג: חנכה, ט"ו בשבט, פורים... ואימא שלי הייתה נשארת בבית עם שלושה פעוטות.

אני זוכרת שהיית עוזר להדליק את הלפידים בחנוכה. עוזר לחפור את הבור ולנטוע את השתיל בט"ו בשבט, מצלם אותנו בפורים ומסיע אותנו לבקר את אבא במוצב, בפעמים הנדירות שזה היה אפשרי. אני זוכרת אותך חוטב ענפים מתים בחורשת הקן למדורה ל"ג בעומר. אני זוכרת טיולים בשבתות לגבעות שמתחת לרפת, ואתה מצלם אותנו בשדות ירוקים עם הכלניות הפורחות. אני זוכרת סבא, שנוסע לאפריקה וחוזר עם פסלוני עץ ובדים צבעוניים וגלגלים שלמים של שקופיות עם פילים וג'ירפות וזברות ואריות.

סבא שנושא אותנו על הכתפיים ומספר לנו על גד האמיץ. אני זוכרת סבא, כשאיילי נולד אתה היית המאושר באדם. אתה ואני צעדנו ביחד מביתך לחדר האוכל. שאלתי אותך: "נו סבא, איך ההרגשה שנולד לך הנכד הראשון שהוא באמת בשר מבשרך?" ענית לי: "אני מאד מאושר היום, אבל כך הרגשתי כשכל אחד מכם נולד, אתם כולכם נכדים שלי באותה מידה. סבא - הייתי כל כך גאה ומאושרת להיות נכדתך!

אני לא יודעת אם האמנת סבא, בהיפרדות הנפש מהגוף. אף פעם לא דיברנו על זה, אבל מהיכרותי אתך, אני משערת שלא. אבל אתה סבא, ההוכחה שהגוף והנפש הם ישויות נפרדות. הגוף שלך ויתר לפני הרבה שנים אבל הנפש שלך החזיקה מעמד. אתה נפש שעמדה מול האנטישמים בטרנסילבניה, הנפש שעמדה מול הבריטים במחנה המעצר בעתלית, כשהגוף עוד היה בריא וחסון, הנפש שיכלה לשחפת, החזיקה מעמד מול הסכרת והחזיקה מעמד גם כשהלב נחלש והריאות בצקו.

אתה היהודי החדש, החלוץ, המגשים. נוטר, לבוש כפייה ונושא רובה, דובר ערבית שוטפת. מוכר ואהוב בקרב יהודים וערבים. הגשמת בגופך ובנפשך את הציונות את הסוציאליזם ואת אחוות העמים. היית חילוני גמור סבא ותיעבת את הדת ואת המתיימרים לייצג אותה תיעוב עז, אבל היית יהודי בכל רמ"ח איבריך, היהודי שעליו כתבו "כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי הומיה... עוד לא אבדה תקוותנו".

חיית חיים מלאים ונפטרת מוקף במשפחה חמה ואוהבת. אני נפרדת ממך סבא, באהבה. ולך סבתא היקרה, שתמיד דואגת ואוהבת ומטפלת בסבא ובכולנו אני שולחת חיבוקים וניחומים. אמא, אבא, עמוס, מימי והילדים, הגר אלדד איני יכולה להיות אתכם כעת בגוף, אבל בנפש אני אתכם, אוהבת ומתגעגעת מאד. ליאת.