דפי הנצחה

רחל דויטש
11.08.2014-12.01.1924
אישתו של יעקב
אמא של איתן
סבתא של:

סבתא רחל נולדה בשנת 1924 בנירג'הזה, הונגריה. סבתא גדלה בבית שאינו דתי ולפי סיפוריה ידענו כי זכרה את ילדותה כאוסף של חוויות טובות. בשנת 1941 כאשר סבתא הייתה בת 17, היא הכירה את סבא יעקב בספרייה העירונית, תוך שהם מחליפים דעות על ספרים שקראו. לאחר כמה חודשים שבהם בילו יחדיו, הכריזו סבא וסבתא על חברות.
במסגרת פועלה בשומר הצעיר, עברה סבתא יחד עם סבא בשנת 1942 להתגורר בבודפשט, שם הם נפגשו עם שאר חברי התנועה מערי השדה. סבתא הביעה עניין רב ברעיון הציוני ובדרך החיים השיתופית בקיבוץ, בשלב זה סבא וסבתא כבר החלו לגבש מחשבות על עזיבת הונגריה ועליה לישראל.
עם התקדמות המלחמה באירופה, פליטים אשר הגיעו לבודפשט מסלובקיה, הביאו עימם את הידיעה הקשה על השמדת יהודי אירופה. סבתא למרות המצב הפגינה אומץ רב כאשר החליטה כי עליה לסייעה ליהודי סלובקיה, תוך שהיא מסכנת את חייה שלה.סבתא, סבא ושאר חבריהם הצעירים לתנועה ניסו להעביר את הידיעה על השמדת היהודים לשאר חברי הקהילה לאחר שהבינו כי גורלם עומד להיות זהה, אך הם נתקלו בחוסר אמונה מצידם. סבתא לא התייאשה ויחד עם סבא הם החליטו לעשות הכל בכדי לנסות ולהציל את הנוער, באמצעות הכנת תעודות נוצריות מזויפות ולחכות עד לזמן הנכון לעשות בהן שימוש.
סבתא נאלצה לעזוב את בודפשט ולחזור לעיירת הולדתה בשל מחלתה של אימה. סבא חזר גם הוא לנירג'הזה עם תפיסתו על ידי השלטונות כשסייע לפליטים מסלובקיה. ב 19.3.1944 עם פלישתם של הגרמנים להונגריה, היהודים אולצו לשאת את הטלאי הצהוב ולחיות בגטאות. בשלב הזה סבא וסבתא הבינו שזהו הזמן להוציא את התעודות המזויפות שהשיגו ולהימלט. ביום בריחתם מהעיירה, הבטיח סבא יעקב לאימה של סבתא רחל, שישמור עליה תמיד וידאג לה, שבועה שקיים סבא באדיקות עד יומה האחרון בהיותם בני 90.
סבא וסבתא נפרדו ממשפחותיהם תוך שעות ספורות, ארזו מזוודה קטנה וברחו לחווה של קרובת משפחתה של סבתא באמצעות רכבות. את הנסיעה ניצלו ללימוד את זהותם החדשה. סבתא שהייתה בעלת שיער בהיר ומראה כללי שאינו יהודי, הצליחה להסוות כך את היותה יהודיה, אך לסבא היה קשה להסתיר את זהותו היהודית, בשל מראהו ולכן היה לו ברור כי עליו להימלט מהונגריה, שכן הוא מסכן את עצמו ואת סבתא שסירבה להיפרד ממנו.
מצב היהודים בהונגריה הלך והחמיר, הנאצים החלו לבצע שילוח של יהודים להשמדה באשוויץ והתעודות האריות שהיו לסבתא וסבא כבר לא היו יעילות. עם הידיעה כי ישנה רכבת אשר מתוכננת להגיע לארץ ישראל, בחסותו של ד"ר קסטנר סבתא ניהלה משא ומתן אמיץ, עם אנשי התנועה לצירופם לרשימת הנוסעים ברכבת, תוך שהיא עושה שימוש במראה ה"ארי" שלה לניהול הפגישות במקומות ציבוריים. למרות החששות מההצטרפות לרכבת, סבתא עמדה על כך ששניהם יעלו עליה וכך הם לא ייאלצו להיפרד.
לאחר מסע קשה, מפרך ומלא פחד, שעבר דרך המחנה ברגן בלזן סבא וסבתא הצליחו להגיע בשלום לשוויץ ומשם לישראל, לקיבוץ נגבה שם נולד אבא, איתן. בשנת 1949 עברה סבתא עם משפחתה הקטנה לצפון בכדי להקים את קיבוץ עין דור.בשנות הקמת הקיבוץ וביסוסו, סבתא עבדה בחינוך ובטיפול הפעוטות בקיבוץ.
אבא איתן, נישא בהיותו בן 24 והביא לעולם שלושה ילדים: גיא, תם וסלע. עם השנים נולדו גם נינים: עדי, יולי, דניאל, אלי, אור ואמה. את כולם זכתה סבתא לגדל, לחנך ולאהוב. כשסבתא הגיע ארצה הגיעו הידעות הקשות על השמדת משפחתה ולכן היא תמיד שמה דגש ולימדה אותנו על חשיבותה של הזוגיות ואהבת המשפחה.
יהי זכרך ברוך, המשפחה
15אוגוסט 2014 יום שישי יט' אב תשע"ד מס' 48
סבתא רחל – תום דויטש
מהיום שאני זוכרת את עצמי צמד המילים סבא וסבתא היו הדבר בכי בטוח בעולם שלי.
בתור ילדה להורים גרושים תמיד היה מקום מפלט. כשהוחלט שהולכים לאמא מארבע עד שש ולאבא משש עד שמונה , לי היה ברור שבדרך עוצרים אצל הסבים לכמה זמן שרוצים.
סבא וסבתא היו הבית שלי תמיד, בשנים האחרונות למדתי שלזוגיות של סבא וסבתא היה כוח במובנים שרוב האנשים לא יבינו.
אפילו הריבים בינהם היו יפים. אני זוכרת שפעם באתי אליהם והיה ויכוח רציני. התבקשתי לשת ולהחליט מי צודק: סבא אמר שהשטיח חום וסבתא אמרה שהוא אדום. השטיח היה ארוג מחוטים חומים ואדומים אז סיכמנו שהוא בורדו.
כלכך הרבה רגעים של משפחה היו בבית הזה, כל כך הרבה זכרונות ישארו לי מסבתא ומאד לא ברור לי איך אפשר לחצות את המילה סבים לשניים.
בשנה האחרונה הבנתי שמעגל החיים עומד להיסגר, המון שיחות על הסוף היו עם סבתא, תמיד כשהיתה עצובה אמרתי לה שעוד לא הגיע הזמן ואני עוד לא משחררת אותה.
היא היתה מחייכת ואומרת אל תדאגי אני אסתכל עלייך מלמעלה... אולי
לפני כמה ימים היא שאלה אותי אם היא עומדת למות,עם דמעות בעינים אמרתי לה שאני לא יודעת.
כששאלתי אותה מה היא חושבת היא אמרה שלא נראה לה, אבל היא לא בדיוק יודעת מה מרגישים לפני שמתים.
מאז עברו כמה ימים של שקט, ללא דיבורים.אבל אני הרגשתי שהיא אומרת לי לשמור על סבא.
אז סבתא יקרה שלי, כמו שאת רואה מלמעלה... אולי, כלכך הרבה אנשים עומדים פה ומחבקים ועוטפים את סבא ושומרים. ונראה לי שככה אנחנו סוגרים את מעגל החיים.
תום