דפי הנצחה

דוד דגן
19.7.1922 – 22.8.2005


בנם של: ברל ואסתר
בעלה של: לאה
אח של: יפה דרור וצבי פישר
אבא של: נדב ואילת
סבא של: ירדן אופיר ורוקו

דוד נולד בטרנסילבניה בעיירה קטנה בשם הואדין.
היו לו עוד 3 אחים, 2 מהם חיים בארץ ואחות נוספת נספתה בשואה עם ההורים. אביו ידע לתפור בגדי קונפקציה ואמו היתה עקרת בית, ביתם לא היה בית דתי אך היה בית מסורתי.
מגיל 15 עד 18 למד חייטות אצל חייט יהודי מקצועי.
כשפרצה מלחמת העולם, נשאר דוד עם ההורים. יפה אחותו היתה כבר חברה בתנועת השומר הצעיר וברחה לרומניה.
בתקופה הקשה של המלחמה 43-44 היה במחנה עבודה של ההונגרים. ברח מהמחנה ואז התחילו להגיע הידיעות על גירוש והשמדת יהודים ולדוד נודע שאת כל משפחתו גירשו למחנה בגרמניה.
בימים האחרונים של המלחמה הסתתר בבית יתומים בבודפשט, עד השחרור ע"י הצבא הרוסי.
בשנת 1945 הקימו קומונה במטרה לספק עזרה לפליטים, ואז גם שמע על הקיבוץ.
אחר תקופת זמן הצליח להגיע עם הגרעין לאיטליה. עלה על ספינת דייגים, שהה במחנה בקפריסין חצי שנה ולאחר מכן גורש לעתלית. מעתלית דרכו היתה לקיבוץ א"י ו' שבנחלת, לאחותו יפה. דוד היה בטירה ועבד בקידוחי באר, הוא היה בין מקימי עין-דור לאחר מכן עבד בנהגות 20 שנה. ואז עבר לעבוד בטלדור.
את לאה הכיר כאשר הגיעה קבוצה מהונגריה ובשנת 1951 התחתן איתה.
בשנת 1960 הם אימצו את נדב ובשנת 1965 אימצו את איילת.
כל השנים טיפח דוד ליד ביתו גינת נוי מהיפות בקיבוץ
קיבוץ עין דור משתתף בצערה של המשפחה במותו של דוד.
יהא זכרו ברוך.
לאבא היקר כל כך!
עצוב לי וכואב לי נורא. האכזבה הגדולה ביותר שלי היא העובדה שלא הייתי לידך ברגעים האחרונים ולא הספקתי לתת לך חיבוק ונשיקה אחרונה. על זה אני עוד אבכה הרבה הרבה זמן.
אבא, כל כך רצית שניסע ונהיה יחד, בכל רגע ורגע היית במחשבות של כולנו. התקוות והתפילות הרבות – לא עזרו לנו. רצית שניסע כאילו ידעת שנדב יצטרך אותנו לידו כשנקבל את הבשורה הקשה, ואכן – כך היה.
אבא שלי – היית האבא הכי נפלא שאפשר רק לבקש. אבא עם המון רגש, אהבה, אכפתיות, סבלנות,סקרנות, חום ונתינה אין סופית. אבא שתמיד מתעניין בכל, ותמיד קשוב, ומוכן לעזור. אבא שאוהב שהבית יהיה מלא באנשים. לדבר, לשוחח, לאכול לצחוק וסתם ליהנות.
אבא – אני יודעת שהחיים לא נמשכים לנצח, אבל רציתי לפחות עוד קצת, שתהייה איתי. אני מרגישה שעדיין אני מאוד זקוקה לך. יש כל כך הרבה דברים שעוד רציתי לדבר אתך
עליהם, וכל כך הרבה תוכניות שתמיד רצית ותכננת.
ההתעניינות והרצון שלך לעוד ועוד היתה כמו של ילד,ולכן אני מרגישה שאני צריכה אותך, ועדיין לא מוכנה להיפרד ממך.
היום יש לי יום הולדת עצוב מאוד. כי לא קיבלתי ממך נשיקה. קשה לי המחשבה שאתה לא איתי, וזה כואב, כי אני צריכה את הנשיקה שלך.
אבא – אתה ואימא יכולים להיות גאים בעצמכם. הפכתם אותנו לילדים הכי מאושרים בעולם על שזכינו בהורים כמוכם.
אף אחד אחר חוץ מאתנו לא יכול להבין כמה נפלא לגדול בבית כמו שלכם, ועם הורים כמוכם. בית חם ואוהב שתמיד הומה אנשים שאוהבים אתכם כל כך.
אני רוצה להגיד לך תודה על שזכיתי באבא נפלא כמוך. ולהגיד לך תודה על היותך סבא נפלא, מקסים ואוהב לנכדות שלך, ולרוקו המתוק. ירדן ואופיר שאוהבות אותך, הן כבר יודעות איזה סבא מיוחד היית, ומרגישות את האהבה הגדולה שהן זכו לקבל ממך. לכולנו – אתה תחסר נורא. אתה ממלא את ליבנו ואתה עמוק בתוכנו. וכנראה – אין לי ברירה אלא להיפרד ממך ולהגיד שלום. גם אני מבטיחה שכולנו נטפל באימא ונעטוף אותה בהרבה אהבה. נמשיך לטפח את הגינה שכל כך אהבת. מחבקת ואוהבת אותך כל כך... בתך איילת
לאבא האהוב שלי .
כשאתה ואמא הבאתם וגידלתם אותי ביחד , לא יכולתי לבקש בית יותר חם ממה שנתתם לי בתור ילד.
משפחה עם הרבה אהבה והבנה. יותר מאוחר הבאתם את איילת והמשפחה לא הייתה יכולה להיות יותר מושלמת מזאת .
כל כך הרבה אהבה וחום נתתם לשנינו אתה ואמא תמיד שמחים , תמיד מאושרים. קשה לתאר בית יותר חם ומאושר מזה.
היום כשאני מגדל את הבן שלי אני חושב עליך כל יום, כמה סבלנות הייתה לך ולאמא ובמיוחד שהייתי ילד בכלל לא קל תמיד חשבתי כמה מזל יש לנו שאתם ההורים שלנו.
אבא- תמיד שמח בחיים, מטפל בגינה, במשפחה ותמיד מוצא זמן לעשות עוד משהו בשבילנו הילדים. כשהתבגרנו לא השתנה כלום, להיפך , הקשר רק נעשה חזק יותר .
תמיד חיכיתי לביקורים שלך ושל אמא. בשנים האחרונות ידעתי שזה כבר קשה לך, אבל כל ביקור נתן תקווה לעוד ביקור.
אבא, סבא, חבר- אני כותב לך ורוצה שתדע כמה אני אוהב אותך. כמה הרבה זיכרונות טובים מהילדות יש לי ממך ומאמא, שאותם לעולם לא אשכח! היום זה יום עצוב. כשרוקו נולד, קראתי לו "רוקו דוד דגן". היום, הוא בן שנה וחצי וכל מה שאני מספר לו זה דברים שאתה סיפרת לי. לעולם לא נשכח אותך, את החום שנתת לנו מביקור לביקור.
אני רוצה שתהייה בטוח שאנחנו נדאג לאמא. דבר אחד חבל לי, זה שרוקו לא הכיר אותך יותר טוב, אבל אני מבטיח שכשהוא יגדל, הוא ידע עליך הכל.
אבא- אני יכול לדבר ולספר אבל אחרי הכל אין מילים שבאמת יוכלו למלא את החיסרון שלנו בתור משפחה.מהרגע שהטלפון צלצל ואמא אמרה שאתה לא איתנו יותר, בכיתי במשך כמה שעות, דבר שאני לא נוהג לעשות, אבל זה עוזר לי
אז רק נשאר לי להגיד שלום ובקרוב אני אבוא לראות אותך.
תנוח בשלווה ואני אטפל במשפחה.
להתראות אבא מהבן שתמיד אהב, אהב אותך. נדב.

פרידה מדוד.
כשאני בא להיפרד ממך דוד, יש לי מין הרגשה שזו, במידת מה, גם פרידה מחיי שלי. פרידה מ – 55 שנות ידידות, בה כמעט לא היה יום בו לא נפגשנו. ולנגד עיני מתרוצצות אלפי תמונות, זיכרונות של העבר המשותף של משפחת דגן ומשפחת לבנה.

ההתחלה, בערב קיצי חם לפני צריפון הסוכנות בו גרה לאה, כאשר נפגשנו על כיבוד של חצי אשכולית, ואתה התחלת לחזר אחרי לאה. בהמשך, חדר המשפחה הראשון שלכם, בקובייה הקטנה של נח טוניק תמונה: איזו שמחה היתה כשהפכתם כשירשתם את ביתו של שמואל בשן, עם הגינה הנהדרת שהוספת וטיפחת והפכת ליפה עוד יותר. כמה שעות נעימות בילינו ביחד, שתי המשפחות עם בוא הילדים ליד בריכת דגיגי הזהב. כמה טיולי שבת בבוקר עשינו בחצר ובשדות עין דור כשהילדים עוד היו קטנים. וכשהילדים כבר גדלו באו הטיולים הגדולים יותר – נופש על גלגלים,
ביחד חגגנו את כל האירועים משפחתיים, ובכל האירועים בלט אצלך מצב הרוח הטוב, הכנסת האורחים היפה, חבר וידיד טוב.
לעולם לא אשכח את האושר והשמחה שקרנו מפניך בביקורנו האחרון, בבית החולים עם שרה, עפרה, ג'ף, ונכדנו אדם.
דוד, הגיעה שעת הפרידה. אהבנו אותך מאוד, ונזכור אותך כפי שהיית בימים היפים, לפני לא כל כך הרבה זמן. ואני כאדם שלא מתפלל כרגיל, מתפלל עתה, שתוך מסעך שם למעלה, תמצא איזו פינת קקטוסים שקטה ונחמדה, שבצילה תוכל לשבת ולנוח. ואם כן – תזמין לאיזו ארוחת סטייקים טובה, עם כוס יין משובח את חבורת הנהגים המפוארת: את צביקה, את דר' משה כהן, את מנדי, ואת גרשון עציון. הרי על דיאטה אתם כבר לא צכירים לשמור שם! ובקשה אישית אחרונה ממני. תמסור ד"ש חמה לשלושה מידידי היקרים – ליוקי, ליושק'ה ולעמרם, שעד היום הם חסרים לי מאוד.
בשם שרה, בשם כל משפחתי ובשמי, אני נפרד ממך בזה.
תנוח בשלווה. גברי לבנה.