דפי הנצחה

אמנון שלו ז"ל

31.12.1949 - 3.6.2012

אמנון נולד להורינו רפי ואהובה שלו בקיבוץ בארי. בשנת 1954, ערב הפילוג מפ"ם – אחדות העבודה, עברה המשפחה עם אמנון ועדנה הקטנים לקיבוץ השומר-הצעיר עין-דור, שבו הצטרף אמנון לקבוצת "אלומה". ב"אלומה" זכה אמנון לכינוי "שלווי" ובמהרה הפך לבן קבוצה מקובל ואהוב.
בהיותו בן חמש לקה בדלקת-ריאות קשה ואושפז במחלקת הילדים בבית החולים "העמק". המחלה והבידוד מן ההורים במחלקה הנוקשה של ד"ר נסאו הותירה צלקת בגבו ובנפשו של אמנון. משהחלים, שב אמנון לעין-דור לקבוצת "אלומה".
שנות ילדותו ונערותו של אמנון היו שנים מוארות ומאושרות: נפש הסבים זאב ומינה, הורי רפי, ויעקב וליזה, הורי אהובה, נקשרה בנפשו של אמנון ובחופשות הרבה לבקרם בתל-אביב.
אמנון התברך בכישרון מוסיקאלי נדיר ואהובה מספרת, שעוד לפני שלמד לדבר הוא היה מפזם שירים, ללא מילים.
אמנון התחנך בחברת הילדים ובמוסד החינוכי "תבור" ובין מחנכיו נמנו: חיה גזית, מאיר יפה, דויד גבעתי וחיים שקמה ז"ל, ויבדל"א חנה מירון ואסתר עופר.
הוא התאמן ושיחק בקבוצת "הפועל עין-דור" בכדורעף ועבד אחרי שעות הלימודים במטע.
אמנון למד נגינה בחלילית עם גרשון פרייס והמשיך בחליל-צד אצל המורה שלומית אלומה מקיבוץ מרחביה ובמהרה התבלט כחלילן מצטיין בתזמורת הסימפונית של בני הקיבוצים, בניצוחו של אביגדור זמיר. בכנס התזמורת בקיבוץ עין-החורש, זכה לנגן כסולן בחליל את הקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 4 מאת באך. אמנון ניגן בחגי הקיבוץ ובקונצרטי התלמידים וליווה בנגינתו את ריקודי העם. בימי שישי אחר-הצהריים בביתנו, ניגנו אמנון בחליל ועדנה באקורדיון, אמא ואבא שרו, ואני הקטן הייתי מצטרף בחלילית.
שנים מאושרות אלו נקטעו בעת שירותו הצבאי של אמנון:
לאחר שסיים את הטירונות, במהלך האימונים המפרכים בסיירת שקד, כשהוא חסר שעות שינה, היה אמנון עד לתאונת דרכים קשה. חיילי הסיירת ואמנון ביניהם, נחלצו לעזרת הפצועים ואולם, הטראומה גרמה לשבר בלתי-הפיך בנפשו העדינה של אמנון ולפריצתה של מחלת נפש, היא מחלת הסכיזופרניה (שסעת). אמנון אושפז בביה"ח באר-יעקב ולאחר האישפוז שב לקיבוץ והשתלב בענפי הקיבוץ השונים, תחילה במטע, אח"כ בפרדס ובהמשך ב"טלדור". כאן החלה מסכת חדשה, רצופה מאבקים ותלאות, כשאמנון משתדל בכל כוחו ומרצו להיות אדם מתפקד ותורם בחברה הקיבוצית.
על המחלה ועל הלם-הקרב נוספה צרה נוספת: תרופות פסיכיאטריות שנרשמו לו גרמו לנזק עצבי ואמנון לקה במחלת הדיסטוניה, המתבטאת בתנועות לא רצוניות.
אמי אהובה ואבי רפי טיפלו באמנון במסירות אין-קץ. הם גייסו את כל תעצומות הנפש כדי לתמוך ולעזור. ואכן, בשנים שיבואו אמנון משתקם למופת:
הוא מתמיד בעבודתו במחלקת האריזה העדינה ב"טלדור". לומד ערבית מדוברת.

הוא מטפח את תחביב השחמט: משחק בליגה במועדון השחמט של עמק הירדן ועם התפתחות האינטרנט הוא משחק שחמט מקוון במחשב, מתקדם במד-הכושר של השחמטאים ויוצא אחת לשנה לנופש שח-קייט בנתניה.
הוא מבקר בקביעות במועדון "אנוש" של פגועי הנפש בעפולה ומנגן בחלילית. הוא זוכה באליפות הארצית של "אנוש" בשחמט.
אחרי שלושים שנות עישון הוא מצליח, בכוחות עצמו, להפסיק לעשן לחלוטין.
הוא בן מסור לאהובה, הוא אח נאמן לעדנה ולי, גיס דואג לשמוליק ועדנה
ודוד אוהב ליונתן, נעם, עמית ורועי.
בשנה האחרונה חלה החמרה במצבו הנפשי והעצבי. לאחר אישפוז במחלקה הפסיכיאטרית בעפולה, הוא שב לעין-דור ובהדרגה חידש את עבודתו במפעל, עליה היתה גאוותו.
אולם, הנזק הגופני והנפשי המצטבר בן-השנים החל להכריע אותו. לאחר אישפוז פסיכיאטרי קצר הוא הוחש לבית החולים הלל-יפה שבחדרה, כשהוא סובל מחום גבוה.
בחודש האחרון נאבק בגבורה בדלקת הריאות שתקפה אותו: פעמיים הועבר למחלקת טיפול נמרץ, הורדם והונשם, וכשנדמה היה שהנה, הוא מחלים, הורע מצבו והוא לקה בכשל נשימתי, ממנו לא קם עוד.
אמנון אחי, היית לי מקור לגאווה ולהשראה.
יריב עיקש בשחמט ואח אוהב ואהוב.
הערצתי את נגינתך ואני מעריץ את כוח עמידתך ואת המאבק העיקש שניהלת
להיות אדם שלם, מתפקד ותורם.
שרית עם מלאכים ושדים ויכולת להם.
אדמת עין-דור הברוכה תאסוף אותך אל חיקה
ואנחנו לעד נלווה אותך באהבתנו.
עוזי.