דפי הנצחה

איציק שילדר – 1947-2009
בן צילה ויהודה שילדר
בעלה של: צילה ז"ל
אבא של: כפיר וצליל
נכדים: מיקה

איציק נולד בשנת 1947 בקרקוב, פולין להוריו יהודה וצלינה. בשנת 1957 עלתה המשפחה לישראל והשתכנה בחיפה.
איציק למד בבסמ"ת ושירת בחיל החימוש בזמן מלחמת ששת הימים.
לאחר הצבא למד הנדסאות מכונות. הכיר את אשתו ורדה דרך חבר משותף. בשנת 1971 התחתנו איציק וורדה.ב 1975 נולד בנם כפיר, ובשנת 1986 נולדה צליל.
איציק וורדה היו בגרעין המייסד של קיבוץ מורן. לאחר שהות של שנה בקיבוץ גינוסר, עלה הגרעין לקרקע והקים בסוף 1977 את מורן.
במורן היה איציק פעיל בתחומים רבים. עבד בבניין, כאקונום, במפעל וגם כעובד חוץ בקיבוץ נוה-אור. הדריך גרעיני נח"ל וקבוצות מחו"ל.
ב 1991 חלתה אשתו ורדה וב 1993 נפטרה. איציק המשיך לגדל את ילדיו בעצמו. לאחר שהכיר את תמר, החל לעבוד בעין-דור, וב 1996 עבר עם ילדיו לקיבוצנו.
בעין-דור עבד איציק במפעל, ובשנים האחרונות פתח יזמות מצליחה שטיפלה בפניות לקבלת אזרחות פולנית.
איציק אהב לבשל, היה בעל חוש הומור מיוחד. איש אשכולות, רחב אופקים ויודע ספר.
לפני כחצי שנה חלה ועל אף האופטימיות ששפע, והבטחון כי יתאושש, הוכרע ע"י המחלה והלך לעולמו ביום ו' 30.1.09.
יהי זכרו ברוך.

זה מוזר כל כך לבוא לכאן ולא לאזכרה של אמא.
וכמה סמלי שבחרת לנשום נשימה אחרונה דווקא ביום שבת בין בוקר לצהריים.
אני מקווה שכשהחלטת שזהו – עשית את זה בידיעה שגם כפיר וגם אני גאים בך. לרגע לא אכזבת.
אבא, תודה שאפילו לרגע לא נתת לי ליפול והאמנת והחזקת את האמונה שלי, שהפעם אפשר לנצח למרות הסטטיסטיקה העגומה.
כמו שכתבתי לך כשהתאשפזת, אתה האמונה שלי וכל פעם שהאמונה קצת דעכה אצלך – דעכתי גם אני וכל פעם שהתעשתת במהירות – גם אניץ
אני לא רוצה ולא יכולה לסכם אותך – את אבא שלי בכמה משפטים ומילים, אתה נמצא בתוכי, בהכל, כמו שכל כך התרגשת לשמוע כשאמרתי לך"אבל ברור שיש בי המון ממך".
יש לי משפט שחרוט טוב טוב בראש והיית אוהב וסוף סוף יש לי הזדמנות להגיד אותו:
"היופי הגדול של החיים אינו טמון בכך שלא ניפול, אלא בכך שנקום כל פעם מחדש".
כמו שכפיר אומר שהיית אומר, זה עוד ניסיון בחיים שצריך לעבור.
השארת אותנו עם מורשת נפלאה של עוצמה וחוסן והסתכלות הלאה בלי לפחד להתמודד.
עכשיו רק נשאר לך למצוא איזה מקום טוב שם למעלה, אולי ליד אמא ולהשגיח עלינו טוב.
אני בוחרת לזכור אותך שמן שמצהיר שהוא מתחיל דיאטה וגם מצליח עד שאתה שוכח ונשבר, עם נפש חזקה באופן בלתי הגיוני ועם כל כך הרבה אופטימיות. את האהבה העצומה שלך אני רק עכשיו מתחילה להבין ולהפנים.
אתה גיבור בשבילי. אוהבת אותך המון, צליל

אבא
אני יודע שלא רצית הספדים ,בכי וצער בלוויה שלך ,או יותר נכון במסיבת הפרידה שלך , כמו שנהגת לקרוא לזה. אבל בכל זאת החלטתי להגיד לך כמה דברים .
אבא, כבר קרוב ל 16 שנים אנחנו מגיעים לפה ליום השנה של אימא , אבל הפעם אתה לא עומד פה לצידינו . הפעם אנחנו עומדים פה בשבילך. כאן , במקום הפסטוראלי הזה , שאתה מכיר כל כך טוב, מהיום ההוא שבו הבאנו את אימא למנוחת עולמים . דאגת שיהיו פה צמחיה והשקיה , גם כשאתה לא נמצא . דאגת ביחד עם צליל לנקות את המצבה כל שנה ולהדגיש מחדש את הכתב .
אבא, לפני 32 שנה עזבת קריירה מובטחת ברפא"ל, עזבת את העיר והקמת יישוב בגליל. האמנת בדרכך והיה לך חשוב להגשים את החלום הציוני . העדפת אידיאולוגיה על קריירה, וחיים בקיבוץ על חיים בעיר. כל כך התחברת לגליל ולנוף שמסביב והיה לך חשוב להיקבר כאן, במשגב ,ליד אימא, שהייתה השותפה שלך לדרך . אני יודע שבשנים האחרונות היו לך הרבה מחשבות על הדרך שבחרת ועל ההשלכות של מה היה אילו היית פועל אחרת. וכמה מצבך היה אחר..... אין ספק שעברת תקופות לא קלות מאז שאימא נפטרה והתקשית למצוא את הדרך הנכונה. עד שהחלטת לממש את הקישורים יוצאי הדופן שלך ולממש את עצמך. כדי שתוכל להתפרנס בכבוד ולדאוג לנו .
אבא, מעולם לא רצית שנדאג לך , ושנעזור לך. התמודדת לבדך עם המחלה של אימא מבלי לבקש עזרה מאף אחד .

לקחת הכול על עצמך ולא רצית שצליל ואני נהיה מעורבים בקושי שעברת. תמיד כל מה שעניין אותך זה שצליל ואני נסתדר בכוחות עצמינו ולא נדאג לך. גם כשחלית . היית מאושפז בבית חולים ולא העזת לספר לי על המחלה בזמן שהייתי בחו"ל. לא רצית להדאיג אותי. להלחיץ . לא יכולת לסבול את זה שראינו אותך חלש , וסובל. כעסת על עצמך. כעסת עלינו שאנחנו לא דואגים לעצמינו. וכעסת כשצליל בכתה . היית חזק כהרגלך אבל גם אותך המחלה האיומה הצליחה להכניע. כל כך אופייני לך שחלית בסוג הסרטן הכי קטלני , זה שלא נמשך שנים וגורם לסבל אינסופי . לא יכולת לרגע להרשות לעצמך להיות לנטל עלינו . רצית הכרעה מהירה . לטוב או לרע. הכרת כל פרט ופרט על המחלה שלך. ודאגת לקבל את כל העדכונים על המצב לפנינו. דיברת איתנו בבדיחות הדעת ובפתיחות כיאה לך . דאגת לסדר הכול מאחורי הגב שלנו כדי שלא נצטרך להתמודד ביום שאחרי. גם כשנשמת את הנשימות האחרונות אמרת לצליל שהכול בסדר .
אבא, כל כך שמחתי לבשר לך כשנהיית סבא. כל כך שמחת ורצית להרגיש סבא למיקה, לטייל איתה, לשחק איתה, להקריא לה סיפורים ולשיר לה שירים. היה לך כל כך קשה לראות אותה מבלי לחבק ולנשק. אבל לפחות זכית לראות אותה .
אבא, אני עומד כאן, מעליך , זקוף ועם ראש מורם ועם תחושת כבוד עצומה על שהייתה לי הזכות להיות הבן שלך . על שהייתה לי הזכות להיות איתך בחודשים האחרונים. לדבר איתך , לטפל בך ולהעביר הרבה שעות לידך. דיברנו על החיים ועל כל כך הרבה דברים שכמעט ולא יצא לנו לדבר עליהם במשך כל השנים. על שהייתה לי הזכות להיות לידך עד הסוף . על החינוך שקיבלנו ממך ועל בית הספר לחיים שלמדנו ממך. היית מורשת של איש אחד והיית העוגן שלנו עד יומך האחרון. היית תמיד שמח בחלקך ובעל לב רחב . היית איש אשכולות ואינציקלופדיה אנושית .
אבא, כאן , במקום הזה, מול כל האנשים שבאו לחלוק לך כבוד אחרון ,אני מבטיח לך שנתחזק ושנמשיך קדימה כמו שתמיד רצית . ואני מבטיח לך שתמיד אני אדאג לצליל ואשמור עליה .
עכשיו הגיע הזמן שאנחנו נדאג אחד לשני . עברת מספיק וסבלת מספיק .עכשיו הגיע הזמן שלך לנוח, כאן, ליד אימא שכל כך אהבת . בנוף הגלילי שאהבת. נוח על משכבך בשלום, ומפעם לפעם תנו הצצה עלינו לראות שהכול בסדר , ככה , בשביל ההרגשה הטובה ......... כפיר.