דפי הנצחה

אברהם סלצר

אברהם נולד בברוקלין למשפחה מסורתית אך מאד מקורבת לתנועת השומר הצעיר. למד בתיכון עברי, הלך לאוניברסיטה ללמוד מתמטיקה. בשנת 1942 התגייס לצבא האמריקאי נלחם בצפון אפריקה ואיטליה ובסוף המלחמה חזר לאמריקה והיה פעיל בסידורי עליה.

ב- 1947 עלה לארץ, עם בתיה, התיישבו בטירה, בטירה עבד בסיקול השטחים ובשמירה.

ב-1948 עבר לעין דור ועבד בגן ירק שנים רבות ועבר לעבוד בגינת הנוי ומשם לרכז קניות והנהלת חשבונות. אברהם סלצר היה נאמן לחיי השיתוף ומסור לאישתו בתיה וילדיו אלי והילה.

▪ ▪ ▪ ▪

אבא, סוף סוף אתה יכול לנוח עם כל המסירות והאהבה לאלי, לאמא ולי, תמיד התעקשת לדאוג לכולנו אפילו שהכוחות ירדו, אתה המשכת.
אני זוכרת איך גידלת גינות פרחים והקיבוץ פרח, איך אהבת מוסיקה ונגינת במפוחית, איך צילמת את חיי הקיבוץ איך לימדת אותי כבוד לאדם ותמיד האמנת באחדות ושותפות הדדית. ותראה המוסיקה שלך, הצילום, האהבה והכבוד לבני האדם בחיי, ועכשיו אתה יכול לנוח ולהמשיך בדרכך.
תמיד תהייה איתי.
לפני שנסעתי, קאיה בקשה להגיד "שני מילים לסבא" איינני יודעת מה הן, אבל בחיוך היא אמרה "אמא את כבר יודעת למה אני מתכוונת" ואני חושבת שהיא רצתה להגיד שלום ושתדע שאתה בליבה.
תנוח בשלום. הילה סלצר

▪ ▪ ▪ ▪

באנחה כבדה אנו נפרדים היום מגופו של חברנו היקר אברהם. בעצם, נפשו, מהותו, נפרד מאתנו בצנעה ובשקט וללא גינוני טקס, לפני כשנה וחצי. בצער עמוק ראינו את מצבו הארור. ומאידך ראינו באיזו התמדה ובאיזו מסירות טפלה בו רעיתו בתיה, עד יומו האחרון.
הרבה חברים לא הכירו ממש את אברהם. הוא לא היה מאלה הדוברים, הוא היה מאלה שעושים. הוא נולד בשנת 1921 בברוקלין, בן למשפחת יהודים עובדים, ובגיל צעיר מצא את דרך חייו בתנועת השומר הצעיר.
אני עשיתי הכרה אתו כשלא יכולתי לצאת למחנה קיץ להדרכת קבוצת נערים בשנת 1938, והוא הוצע כמדריך מחליף. אברהם לא הכיר את הילדים הפרחחים האלה קודם, והם, למרבה הצער, די מיררו לו את החיים.

אבל אברהם עמד במשימה בגבורה, והילדים בסופו של דבר למדו להעריך אותו ואף לאהוב אותו. כשאני חזרתי להדריך אותם הם ספרו לי שהם התנהגו כשודדי ים, אבל אברהם היה בסדר גמור ובחור לענין.

שנינו היינו הראשונים מחברי הקבוץ שלנו להתגייס לצבא האמריקאי והקריירה הצבאית שלו היתה פי כמה קשה משלי, או מכל אחד אחר שאני מכיר שיצא חי ממלחמת העולם השנייה. הוא סופח כטכנאי רנטגן ליחידת חיל רפואה קדמית, ובתפקיד זה השתתף מספר פלישות בגל הראשון, הפלישה לצפון אפריקה, והפלישה לאנציו וסלרנו באיטליה. התכתבנו תכופות במשך כל תקופת שרותנו, וחבל שלא שמרתי את מכתביו המעניינים והרגישים. מכל מקום, על אף השוני באופי שלנו ובעסוקינו בשנים הרבות האלה בקבוץ, אני תמיד הרגשתי שיש לי ידיד נאמן ושותף רעיוני.

הוא היה נאמן ומסור לקבוץ בכל רמ"ח אבריו. עבד שנים רבות בגן הירק ואחר כך בנוי, ואני רואה אותו עד היום בעיני רוחי יושב על ה"פרמאל A" ויוצא לעבודת יומו עם סבר הפנים הרציניות האופייני לו. המבט הזה הרתיע מעט את מי שלא הכיר אותו, אך מעבר לזה הוא היה בחור בעל לב חם והרבה רצון טוב.

הוא מלא שנים רבות את תפקיד רכז קניות, וסוחרים זכרו אותו והוקירו אותו שנים רבות לאחר מכן, כאדם ישר והוגן ועומד במלה שלו. אך רבנו זוכרים אותו בתפקידו האחרון בניהול חשבונות, אדם דייקן ושתקן אך נכון תמיד לעזור לזולת.

אברהם ובתיה הגיעו יחד לקבוץ בשנת 47', ואברהם הצטרף לקבוצת החברים בטירה זמן קצר לאחר בואם. הם היו משפחה למופת ואהבו את ילדיהם, הילה ואלי בכל לבם, ועל אחת כמה וכמה את שלשת הנכדים. את זאת ראיתי בכל פעם שקבלו צילומים והתמוגגו והתגאו בהם.

ואולי יותר לי לאמר לבסוף, שכאשר הולך לעולמו חבר ותיק וקרוב אליך, גם חלק ממך נקבר ביחד אתו. נוח בשלום אברהם ידידי.
אריה מלכין