דפי הנצחה

גיורא אייזנשטיין
נולד: 13.10.1920
נפטר: 8.05.2002

בעלה של ווקה

אבא חורג של: שי, ניבה, רמי, ליאורה,
מאיה.
סבא חורג של: הילה, ניר, תמיר, אמיר,
שחר,אילת, יעקב, יהודה, יצחק,
שלום, שרה, אהרון, שלמה,
דבורה, אורי, מאור, הגר, אדוה
ויעלי.
רב סבא חורג של: עופרי, נועה, זיו, יובל,
זיו, אופק, יער וגיא.

גיורא נולד ב- 1920 בגרמניה למשפחה אורטודוקסית. ב-1936 הגיע גיורא באמצעות עלית הנוער לנהלל, שבה היתה לו תקופה נעימה מאד. כ-12 חברים מהקבוצה התארגנו בתנועת השומר הצעיר והצטרפו לקבוצנו. גיורא עלה עם הקבוצה הראשונה לטירה והיה בין החברים שנשלחו לסייע לישובי הסביבה במלחמתם בכנופיית קאוקג'י בסג'רה ובאשדות יעקב. בשנה הראשונה לעלייתנו הוא עבד בקבוצת הבניין שלנו שהקימה את בנייני המשק הראשונים, והתגאה מאד בכך. ברבות הימים עבד בעבודות רבות ומגוונות ומלא בכמה מהם תפקידים מרכזיים. במשך חמש שנים רצופות עבד בענף המזון ורכז את חדר האוכל. ב-1972 נכנס לעבוד בסלילה בטלדור ונשאר בה במשך 20 שנה עד שנאלץ לפרוש מסיבה בריאותית, ומאז עבד בדורלי.

ב-1971 התחיל גיורא ללמוד ציור באהל שרה והמשיך בכך בשקדנות רבה עד 1989 .

ב-1983 קבל תעודת אומן מלא בדרגה עליונה מטעם אגודת האמנים של הקבה"א. העיסוק בציור העניק לנפשו האמנותית של גיורא ביטוי מלא וסיפוק רב, היו לו גם כשרונות אחרים, למשל בשטח הספרותי. הוא היה ידען מופלג בספרות והיה לו כשרון כתיבה שהתבטא בכתיבת פיליטונים רבים ובכתיבת שירים. בשיחות שניהלתי אתו התפעלתי מהיקף ידיעותיו, כמעט ולא היה שטח שלא התמצא בו. היתה בו יכולת אוטודידקטית מובהקת.

ב-1972 מצא גיורא סוף סוף מענה לחיפושיו הממושכים לאחר מסגרת משפחתית, תוך התקשרותו עם ווקה. נזדמנה לו לא רק בת זוג, אלא גם מסגרת משפחתית מסועפת חמה ומקבלת אשר אימצה אותו באהבה ובמסירות רבה עד ימיו האחרונים. כאשר ראיינתי אותו לדפי החיים הוא ספר לי עד כמה מאושר הוא במסגרת זו. בשבועות האחרונים לחייו הוכיחה המשפחה את מלוא חומה ומסירותה והקלה על מאבקו בייסוריו. דוד גבעתי




סבאל'ה
כל כך קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר,
מפני שאני עדיין לא מאמינה,
שהרי רק לפני יומיים תמימים
עוד ישבנו ביחד, דברנו ואפילו הכרחת
אותי לתת לך נשיקת פרידה.
כאילו שידעת שזוהי הפעם האחרונה שנתראה.

ולי עוד קשה לקלוט שאותו הסבא,
שהיה מגיע לכל מקום, ולכל אירוע, עם מצלמה שלופה,
הסבא המקסים שעל כל ציור חדש שלך, היית רץ עד שער הקבוץ, כדי להראות לנו כל כך בגאווה, ולשמוע את דעותינו עליו, שהיתה כל כך חשובה לך.

אותו הסבא הכל כך אכפתי ואמיתי
איך שהיית נותן את דעותיך בכל,
בצורת לבושנו, במראנו, ובכל דבר תמיד התעניינת
ורצית לשמוע ולהבין, כל דבר עד יומך האחרון. אתה סבא מיוחד שהיווה חלק כל כך נכבד
בחיי כולנו, הנכדים.

לי ולך היה קשר מיוחד שעוד קשה לי לקלוט
שכבר נגמר, אבל סבאל'ה – תדע שאני תמיד אזכור אותך.
ואדע תמיד שאתה אתי.

עם המון המון אהבה, כאב וצער.

נכדתך יעל