דפי הנצחה

חנה ינאי
נולדה 23.1.1922
נפטרה 26.1.1983
רעייתי של אברי
אימם של יורם, גבריאל וערן.
סבתא של גל, מורן ויריב

"...אם הימים האלה אחרוני ימי הם
אהי נא שקטה
לבל ידליח מריי את כחלו השקט
של שחק – רעי מאז".
רחל


...אזכור את חנה מזמן היותה נערה צעירה, מליטא.
ארץ מוצא הוריה. היא הביאה איתה תום ופשטות הליכות יחד עם השורשיות, האיתנות ותהונת החיים שציינוה לאורך כל דרכה.
האהבה קרנה ממנה על סביבתה והנאמנות לתנועה הדביקה את חבריה בקן פראג, שעשה אז את צעדיו האישונים.
היא הפיגה גם בי, השליח מהארץ, את רגש הבדידות והחששות שליווני בנסיון לשתול את השתיל של תנועתנו בקרקע החדשה....
דניאל בן נחום.

חייה של חנה גלמו בתוכם את הגורל היהודי.
היא נולדה בברלין להורים שבאו מליטא, אל מרכז התרבות והקידמה של הימים ההם.
לאחר עליית היטלר לשלטון, התפזרה המשפחה וחנה עברה לפראג.
היא הצטרפה לתנועה ובערב פרוץ מלחמת העולם עלתה ארצה עם קבוצת נערות, חניכות השוה"צ והגיעה למשק הפועלות בנהלל.
כעבור שנתיים היא הצטרפה לגרעין ההונגרי שהיה אז בהכשרה בקיבוץ דן.
במסגרת זו הגיעה לקיבוץ. כאן התהדקו הקשרים עם אברי ונוסדה המשפחה, אשר הלכה והתרחבה , ההורים הגיעו ארצה, נולדו שלושת הבנים....

במושבה בנחלת יהודה עבדה חנה זמן ממושך בקופת החולים בראשל"צ והחזיקה במקום עבודה מן החשובים עבור הקיבוץ הצעיר. לימים יצאה לקורס חובשות ואחרי סיומו מלאה בנאמנות את תפקיד האחות הראשונה בקיבוצנו.
גם בהמשך נשארו חיי חנה טבועים באותו חותם של מסירות, הן בנטלה באחריות את חלקה בעבודה היוצרת של הקיבוץ ובחייה האישיים.
בדאגה למשפחתה, ביכולתה להעריך את היום יום, בשמחתה בנכדיה ובטיפוח ביתה.
זלמן קדר.

...באביב 1958 פנתה אלי חנה בשאלה האם אוכל לעזור לה בהעברת המרפאה לבניינה החדש, שנראה לנו כארמון ממש.
באותה הזדמנות היא הציעה לי לקבל את תפקיד מטפלת החולים, שהתפנה באותם הימים. הסכמתי וכך החלה תקופה ממושכת של עבודה משותפת. חנה האחות היחידה בקיבוץ ואני מטפלת החולים וגם עובדת במרפאה בשעות הפנויות. זמן רב כל העול הכבד נפל רק על חנה. עבדה ביום, גם אחה"צ – ובביצ 3 ילדים פעוטים – וגם בלילה לא היה אל מי לפנות, אלא אליה.
אחרי שעבדתי איתה זמן מה, לימדה אותי חנה לתת זריקות, לחבוש פצעים ופעולות אחרות של אחות מעשית. כך יכולנו לחלק את העול במידה מסוימת.
אחרי כ 10 שנות עבודה מסורה חנה החליטה לעזוב את המרפאה, אך תמיד היא נשארה בזכרוננו האחות הראשונה בעין דור.
אראלה תמרי.

...חיינו עם חנה כמעט 40 שנה. יחד בנינו את הקיבוץ, התווכחנו על דמותו, יחד גדלנו את הילדים, יחד ראינו אותם בהתבגרותם, בלבטיהם, באושרם ויחד הצטערנו שהם למדו מהר לעוף ועזבו את הקן.
המשפחה היתה מקור האושר העיקרי בחיי חנה.
כל ימיה, גם בימי חליה, היתה נתונה דאגתה לאברי ונזהרה לא להטרידו יותר מידחי.
גאוותה הגדולה היתה בבניה, יורם, גבי וערן וכלותיה אסתי ורחל שכה הרבתה לשבחן – ובנכדיה ששמחה לראותם גדלים וצומחים.
כל מפגש איתם היה לה קרן עידוד והפיח אמונה – אולי... והבנים וכל המשפחה החזירו לה אהבה ודאגה עד אין גבול....
אסתר עופר.

- לסבתא שלי מקרר
- שהוא מקרר הפלא
- אף פעם לא חשבתי שיש
- מקררים שכאלה.

כל פעם שנכד מגיע
דבר טעים לבקש
סבתא פותחת את הדלת
ותמיד, תמיד יש.....

....אילו היה בכוחה של אהבה לרפא, נדמה שחנה יכלה לחיות לנצח.
המשפחה הקרובה, הקטנה והמשפחה הגדולה, הקיבוץ, לא חסכו כוחות ורצון כדי לעזור לה.
וחנה התפעלה תמיד מהמאמצים של כולם להקל עליה.
שוב פורחות השקדיות ואביב ריחני בחוץ ואת חסרה לנוף. לא תשבי בחוץ מתחת לעץ וה"פרלמנט" כפי שנהגת לומר, לא יתאסף עוד.....
מזל ורסנו.