דפי הנצחה

פאולה טלמון

רעייתו של אפי (אפרים טלמון)
אמא של נפתלי וצביה
סבתא של
ף ארז, נוי, עומרי וירדן


אחותי פאולה, הבכורה במשפחה, גדלה בגרמניה בתקופה קשה - תקופה שבה התקרבותם לשלטון של הנאצים הטילה צל על נעוריה.
במידה ניכרת הקשיים שהתחילו לעמוד בפני היהודים - קשיים שגדלו מיום ליום - הדליקו בלבה של פאולה אהבת-ציון בימים שהאופנה אצל היהודים היתה רחוקה מאוד.
מאידיאליזם כאלה. להחזיק במחשבה שארץ ישראל, ורק ארץ ישראל, מהווה את המקום הנכון והיחיד עבור יהודי העולם, דרש מפאולה עוצמה רבה בשעה שרוב יהודי גרמניה עדיין ראו במדינה זו את ארץ מולדתם. למרות זאת, לפאולה לא היה צל של ספק שהיא צדקה בדעותיה ואופיה החזק עזר לה לעמוד בפני כל הביקורת שהופנתה אליה מחבריה.
לאחר שיחררו של אבי ממחנה הריכוז דכאו, יצאנו מגרמניה והגענו לאנגליה - רק שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בלונדון נשארה כל המשפחה - אבא, אמא, אחי, פאולה ואני.
בימים הקשים ההם פאולה עבדה בכמה מקומות, אך כמו בשיר המפורסם, ליבה היה תמיד במזרח.
לאט לאט חלומה התחיל להתגבש. האידיאליזם שלה כיוון אותה לא רק לארץ ישראל אלא לבניית הארץ. לשם כך היא הלכה להכשרה של בני עקיבא באנגליה כדי להתכונן לעליה חלוצית.

סוף סוף החלום הפך למציאות, ובשנת 1949 פאולה עלתה למדינת ישראל. שם היא מצאה את מקומה ושם היא מצאה את בחיר לבה, אפי.
יחד, הם בנו בית בישראל והיו בין אלה שתרמו הרבה להצלחת הקיבוץ היפה הזה.
לפאולה היה קשה מאד להשלים עם פטירתו ללא עת של אפי ז"ל והדבר פגע עד מאד בבריאותה.
אולם, לאחרונה פאולה התנחמה על הפסדה הגדול על ידי נכדיה, שיהיו בריאים. פאולה דאגה הרבה למשפחתה ואני יודע שהיא קיבלה סיפוק רב על ידי כך שהיא זכתה לראות את הדור הבא ולהנות ממנו.
כיום אחרי כל הסבל שנפל בחלקה, פאולה שוכבת ליד בחיר ליבה, אפי, באדמת הקודש של ארץ ישראל ובמקום שהיא תרמה לו כל כך הרבה. היא זכתה לראות את התגשמותו של חלום שנולד בקרבה עוד בנעוריה.
יהא זיכרה ברוך אחיה.

פאולה טלמון נולדה ב - 1923 בגרמניה וב - 1939 נמלטה עם כל בני המשפחה לאנגליה.
היא ושני אחיה התחנכו בבית דתי, שהיה בית חם, פתוח ומכניס אורחים.
אחד מאחיה נהרג בתאונת דרכים והשני עלה ארצה וחי בירושלים.
בכל שנות נעוריה פעמה בלבה של פאולה השאיפה לעלות ארצה ולהשתתף בבניינה בדרך חלוצית.
היא יצאה להכשרה במסגרת בני עקיבא וב- 1949 הגשימה את חלומה ועלתה לישראל.
היא התקשרה עם אפי והם החליטו להקים את משפחתם בקיבוץ עין-דור.
כאן נולדו 2 בניהם נפתלי וצביה, אשר במרוצת השנים גם העניקו לה 4 נכדים.
עיקר חייה של פאולה בקיבוץ התרכזו סביב הציור.
היא לא השלימה עם השיגרה של חיי היום יום ןחיפשה דרכים לבטא את עצמה.
בהתחלה עסקה בגלום בובות מיניאטורות ומשם עברה לציו8ר. היא לא רכשה הכשרה תיאורטית בשטח זה, אלא סיגלה לעצמה סגנון ייחודי בכוחותיה היא.

רבות מתמונותיה מקשטות את חדרי החברים ואת המקומות הציבוריים בקיבוץ. בביה"ח העמק, במועדוני "נעמת" ו"ויצו". היא הציגה את יצירותיה בתערוכות יחיד שונות והשתתפה בקביעות בתצוגות של אמני הקיבוץ.
יחד עם אפי עסקה באיסוף שירים עממיים מכל הסגנונות בעברית ובאידיש.
כטאשר אפי חלה, פאולה נקרעה בין הרצון להיות לידו בשעת מחלתו ובין הצורך להמשיך להתבטא בציור.
כאשר מחלתו גברה, היא הפסיקה לצייר. עם מותו שח אפי התרוקנו חייה. עבר זמן רב עד שהיא יכלה לנסות לחזור מחדש ליצירתה. כאילו נפסק המעיין......

הבדידות היתה קשה, שנים של ניתוק מסוים מאנשים ומחברה לא איפשרו לה לחזור ולקשור קשרים חדשים וגם מצב בריאותה החל להדרדר.
בתקופה קשה זו קרן האור העיקרית היו הקשרים עם הילדים והנכדים. שיחות הטלפון עם נפתלי וארז בארה"ב והביקורים התכופים אצל צביה דני והנכדים בעפולה גרמו לה שמחה עמוקה.
בתקופה האחרונה בריאותה הלכה והתערערה יותר ויותר והיא הלכה לעולמה בשקט בלילה של ב' בניסן תשנ"ג.
יהודית