דפי הנצחה

דף הנצחה לעמיר מרצ'ה ז"ל
(10/06/1922 - 11/08/2018) ( - )

מרצ'ה נולדה בשנת 1922, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה בעירה בשם פארקני בסלובקייה, שם גם נולדו שתי אחיותיה: אסתי ולאה.
כשהיתה בת חמש עברה המשפחה לנובה זאמקי nove zamky)) בסלובקייה.
המצב הכלכלי של המשפחה לא היה טוב, ואבא שלה היה צריך לעבוד מאד קשה כדי לכלכל את המשפחה.
אמא שלה שהיתה בעלת ידי זהב למדה לתפור בכוחות עצמה ולימים היתה התופרת של השכונה וכך תרמה לפרנסת המשפחה.
למרות המצב הכלכלי הקשה תמיד היתה בבית שמחה, אהבה והרבה הומור. היה זה בית עם דלת פתוחה לכל השכונה.
את כוחותיה הנפשיים להתמודדויות בחיים היא קיבלה מהאהבה בבית ובמיוחד מאמה - כך אמרה כשהייתה רק בת שש עשרה וחצי והחלה מלחמת העולם השנייה בעת שההונגרים נכנסו לצ'כוסלובקיה.
בית הספר נסגר והיה הלכה לעבוד בכדי לעזור בכלכלת המשפחה, בזמן שאחיותיה הצעירות המשיכו ללמוד בבית הספר.
באותם ימים הצטרפה מרצ'ה ל"שומר הצעיר" בתמיכת אמה.
בגיל 20 החליטה לעבור לבודפשט עם החלטה לעלות לישראל.
ביום שהגיעה לבודפשט נפגשה עם לולו אחותה של חוה סלומון ז"ל שכבר הייתה ותיקה בבודפשט והיא הזמינה אותה למסיבת יום הולדת של אחד הבנים מהתנועה. היה זה יום ההולדת של עמרם שלימים יהיה בעלה.
בשנת 1944 מרצ'ה עלתה ביחד עם עמרם לארץ ישראל. הם עשו דרך ארוכה מבודפשט לבוקרשט ואחרי כמה חודשים הם עלו על אניית מפרשים רעועה בשם "צאלח א דין" לאיסטנבול ומשם ברכבת, בנסיעה מאד איטית וצפופה שנמשכה שבוע עד לנמל חיפה.
מהנמל הם נלקחו למחנה המעצר בעתלית.
הוריה של מרצ'ה ורוב משפחתה נספו בשואה, דודתה ושתי אחיותיה הצעירות הגיעו לארץ אחריה.
בנובמבר 1945 כעשרה ימים לאחר שהגיעו לעתלית נלקחו עמרם ומרצ'ה ע"י בן הדוד של עמרם לנחלת יהודה וביחד עם חבריה עלו לגבעה להקים את קיבוץ עין דור.

למרצ'ה ועמרם נולדו שלושה ילדים: יגאל שנולד ב1945 בנחלת יהודה, 5 שנים אחריו נולדה יעלי, ואחרי 6 שנים נוספות נולדתי אני.
עד לידתה של יעלי עבדה מרצ'ה במטבח ולאחר מכן עד 1988 גידלה באהבה דורות של ילדים בקיבוץ. מקבוצת להבה ועד נכדותיה, טל ומיכל.
למטבח הילדים חזרה בשנות העבודה האחרונות שלה ויחד עם נעמי שחר הקימו ממלכה משלהן.
מרצ'ה השאירה אחריה שלושה ילדים . תשעה נכדים. וארבעה עשר נינים.

אמא- אישה קטנה גדולה
אמא שלנו , אישה גדולה בגוף קטן עם לב ענק. אשה שנגעה בהרבה לבבות של אנשים מכל הגילאים, ידעה להקשיב ולתת עצות כשצריך. בשבילנו היתה אמא תומכת ואוהבת, דאגה ללכד את המשפחה סביבה בדרך עדינה, אבל ביד רמה.
היה לה הזמן, חכמת החיים והאהבה להקשיב לכל נכד ולתת את עצותיה החכמות.
הוא שמרה על עצמאותה בכל מחיר וגם כשכבר סבלה, לא ממש נתנה לנו להרגיש (כך חשבה).
אמא הייתה אישה חזקה ונלחמה על עצמאותה כמו נמרה עד יום מותה.
היו לה חיים נפלאים עם אהבה גדולה לקיבוץ ולהמון אנשים שנגעו בליבה. היא גידלה משפחה גדולה, חמה ומלוכדת.
אמא אהובה וסבתא אהובה על כל נכדיה וניניה.
נוחי בשלום , אמא!
דליה קידר

אמי הקטנה,
שבעיני תמיד היית כה גדולה, נוכחותך בסביבה הקרינה עלי תחושת בטחון עמוקה.
בלילה, כשכל הילדים כבר נרדמו, חיכיתי שתבואי, תשבי לידי, תכסי את רגלי ותנשקי אותי בנשיקותיך החמות והנעימות. בבוקר כשהתעוררתי, נזכרתי ששוב נרדמתי והפסדתי אותך.
לילה לילה חיכיתי ואת תמיד אמרת: "בטח שהייתי, וכיסיתי ונישקתי אך את ישנת.."
בפורים הייתי ה"מכשפה" היפה ביותר והבנות בכיתה אמרו שזו לא חוכמה כי אמא שלך תפרה את הגלימה... ובאיזו גאווה שמעתי אותן אומרות: "איזה מזל שיש לך אמא כזו!", והקרואסונים שאפית לכבוד המסיבה מיד נאכלו וכולם אמרו "זה בטח אמא שלך אפתה".
אהבתי לספר לך ולהתחלק איתך בשמחות ובצרות כשאת מקשיבה מעודדת, נוסכת תקווה ותמיד מאמינה.
איך הצלחת בחכמה כה רבה לטעת בי את האמונה שאני הכי מוצלחת, הכי טובה והכי יפה!
לא אשכח את הרגע שבו נכנסת לחדר ההמתנה של "טיפול נמרץ" ברמב"ם שם יגאל אושפז אחרי התאונה המחרידה, ואיך פרצת לחדר חדורת תקווה ואמונה ומלאת אמביציה, ולי מיד רווח. כי הגעת.
האמת, אני לא אוהבת להעלות רגשות בכתב כי זה יוצא כל כך דל...
אך השורה התחתונה היא שהיית אמא מדהימה. אמא לדוגמא!
יעלי שרון

מרצ'ה עמיר - אימא שלנו.

אני מבקש להודות, בשם כול המשפחה, לכול החברים שהשתתפו באבלנו ולאלה שדאגו ללוויה ולקבורתה של אימא.

את קורות חייה שמע מי ששמע בזמן הלוויה, רק אומר שחונכה בפשטות רבה ללא אמצעים וכך חינכה אותנו, ילדיה. קודם לכל, תהיה בן אדם טוב לסביבתך ומכאן גם תרוויח.
אימא חינכה עשרות רבות של ילדים כאן בקיבוץ וחלקם הגדול ראו בה אימא שנייה.
עד ימיה האחרונים, זכתה לביקורים קבועים של חברים רבים ולהם ברצוני להודות במיוחד. חדרה היה צמוד לחדרי וכל פעם שראיתי קלנועית או זוג אופניים ידעתי שאינה לבד. השיחות איתה היו בענייני דיומא והבריאות הרופפת לא הייתה נושא.

היו כמה נושאים שעליהם דיברה הרבה בחודשים האחרונים. עם פרוץ ההפרטה עברו עליה ימים קשים. היכן הם הערכים שעליהם הקמנו את הקיבוץ ? איך נשמור עליהם? כמובן שהבינה את הצורך הכלכלי אך הייתה מאוד מודאגת מהתוצאות.
הרדיפה אחרי הכסף הרגיזה אותה במיוחד, כי בדרך שכחנו להיות בני אדם שחיים ביחד ויש שקשה להם ויש שקל להם , היכן העזרה ההדדית ? "כל דבר צריך להיות כלכלי ?" זה נושא שעלה כמעט מדי יום בשיחותנו הרבות.
" אני רוצה לעזוב את העולם ללא כסף" אמרה.
קנינו כרטיס פייס רק כדי לתת לכל נכד סכום מכובד, מעולם לא חשבה לשמור לעת זקנה. החיים עכשיו חשובים.

הנושא שהרגיז אותה ביותר – חינוך הילדים. כאילו "בער העצמותיה ?
לנו – למקימי הקיבוץ לא היה מה לאכול , אמרה לי, אבל לא חסכנו בנושא החינוך, כי ידענו שאלה הילדים שיגדלו אתנו וזה גיל קריטי לעתידם. (תנאי חיים פיזיים, טיולים משחקים, חינוך מוסיקלי וספורטיבי). למי שהיה קשה קיבל את מלוא העזרה ! הכול במשורה אבל זה מה שהיה . ילד שמחונך היטב יתרום לסביבתו ! את זה איבדנו! ועל כך הצטערה עד ימיה האחרונים.

אנחנו מאוד גאים על מי שהייתה ומצטערים על שאיננה.
יגאל עמיר.

הוסף

וויליאמס סמדר

< חזרה לאתר הנצחה

04-6770111

eindorm@eindor.org.il