דפי הנצחה

צבי (הארי) פסטנשטיין

צבי נולד ב-22 במרץ בשנת 1922 בעיר שיקגו שבארה"ב להוריו סופי ושמואל פסטנשטיין. הוא היה הבן הבכור במשפחה ואח של פלורנס.
בשנת 1924 עברו לגור בדטרויט, שם החל ללמוד עברית בקולג' "תלמוד תורה". לאחר כשנתיים של לימודים הצטרף כשליח לתנועה הציונית במילווקי ולאחר מכן עבר הכשרה חקלאית בניו ג'רזי.
בשנת 1943 בזמן מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא האמריקאי ועקב בעיה רפואית בעין שירת במשטרה הצבאית , במסגרת תפקידו שמר על שבויי מלחמה באנגליה, ארה"ב ודרום צרפת עד לשנת 1946 עם סיום המלחמה.
בחודש מרץ 1946 החליט לעלות ארצה. צבי וחבריו לגרעין תמיד חיפשו דרכים יצירתיות לעלות ארצה מבלי להיתפס על ידי המנדט הבריטי, ובסוף שנת 1947 מצאו דרך לעלות בתור מלחים על אוניית סוחר בדרך בלתי ליגלית. לאחר שהפליגו חודש ימים והגיעו ארצה,צבי נשלח מטעם הגרעין לעבוד בקיבוץ משמר העמק ולאחר מכן ביד מרדכי עד שיוחלט באיזה קיבוץ לשבץ את גרעין ד' אליו היה שייך. לאחר דין ודברים הוחלט שגרעין ג' וגרעין ד' יקימו יחד את הקיבוץ הארץ ישראלי ו'- קיבוץ עין דור.
עם ראשית ימיו של הקיבוץ צבי עבד בצאן , בקידוחי מים וכמובן ברפת. בתקופה זו הכיר את רבקה בקיבוץ והיא מצאה חן בעיניו מאוד אז החליט להזמין אותה לטיול באזור קידוחי המים, מכיוון שהקיבוץ היה אז רק בשלבי הקמה, נחשב אזור זה לרומנטי במיוחד. בגיל 27 לאחר תקופה שבה בילו ביחד, החליטו להתחתן במרץ 1949 בקריית חיים.
כעבור שנים בהם ניסו להביא ילדים ללא הצלחה, ולאחר הרבה מחשבות והיסוסים החליטו לא לוותר על חלום המשפחה ובשנת 1960 אימצו לביתם ולליבם את בנם הראשון גיל ולאחר 4 שנים בשנת 1964 את בתם השניה חנה. כיום יש לו שישה נכדים.
מהקמתו של הקיבוץ ועד צאתו לפנסיה בגיל 86 עבד צבי בנאמנות בחריצות ברפת של הקיבוץ שהייתה למפעל חייו. הוא אהב מאוד לעבוד שם והתעקש להמשיך לעבוד כל עוד בריאותו אפשרה לו.
בזמנו הפנוי אהב צבי להפגש עם חבריו לקיבוץ, לטייל בעולם עם אשתו רבקה ולבלות זמן עם המשפחה האהובה.
בחודש מרץ האחרון חגג צבי את יום הולדתו ה-97 עם כל המשפחה ביחד עם חגיגות 70 שנות נישואים לאשתו האהובה רבקה.
צבי היה ממייסדי הקיבוץ ומהחלוצים של התנועה אשר חלם להתיישב בארץ ישראל ולממש את החלום הציוני, הוא אהב את הקיבוץ, את הבית , היה בעל אוהב ומסור לרבקה, אבא לחנה וגיל, וסבא לשישה נכדים אוהבים,

יהי זכרו ברוך.

 צבי היקר!!

אני רוצה להגיד לך בשם צוות הרפת של פעם הרבה תודה על שנים ארוכות של עבודה ביחד.

אזכור אותך אדם נעים הליכות, אחראי ורציני שתמיד כיף לחלוב איתו,  ולהתייעץ איתו בכל נושא מקצועי ברפת.

למרות שעבדנו ביחד כשכבר היית מבוגר – תמיד באת ברצון טוב לעזור ...לתת כתף ועצה טובה,  ותמיד בנעם הליכות ובשקט. עבדת איתנו ממש עד לגיל מתקדם והיה תענוג לשמוע דעתך בכל נושא ברפת: אם זה בפוריות שהיתה ההתמחות שלך ואם זה בהזנה או בבריאות העדר שעסקת בו משך שנים רבות.

שכב על משכבך ויהיה זכרך ברוך לעד.

אורן וולוסקי

רפת עין דור. תחילת שנות ה90. אני מתחיל קריירה של 8 שנים בחליבות, גידול עגלות והזנת פרות.

ב8 השנים האלה עבדתי ביחד עם צבי. הוא כבר פנסיונר אז..

הייתה בך יכולת נדירה לקבל את מה שמולידים החיים לאדם שהולך ומתבגר:

אני זוכר שכשהתחלנו לעבוד היית שותה נס עם שתיים סוכר. 

אני גם זוכר שהיית סבא נהדר לילדים של חנה ודיברת הרבה על גיל.

אחרון או אחד האחרונים הינך , מדור הענקים שיסד לנו את המדינה והקיבוץ.  יש לך על מה להיות גאה.

ילד הייתי וגם בגרתי ובזכות השנים למדתי לזהות אנשים עם לב טוב ונפש חפצה מקילומטר.

בברכה,  אורן וולוסקי