דפי הנצחה

רות דומיניץ                            

אימא נולדה ב- 1922 בברלין להוריה מקס וגרטרוד.

כשמלאו לה שנתיים, עברה המשפחה לכפר זדדין, שם נולדו אחיותיה עליזקה
וחווה.

הם היו המשפחה היהודית היחידה בכפר, ועד עלות הנאצים לשלטון, חייהם
בכפר היו יפים ונעימים.

בשנת 1933, היטלר עלה לשלטון, והאווירה בכפר התחילה להיות מאיימת,
המשפחה הסתגרה בבית. חבריה של אמא מצטרפים ל״היטלר יוגנד״, ובאחד הימים נעצר אביה
לאחר הלשנה והושם במחנה מעצר.

בעקבות מאמצים של סבתא, סבא שוחרר מן המעצר בתנאי שיעזבו את גרמניה
תוך זמן קצר.

סבא פנה לסוכנות היהודית לבקשת עזרה ונענה בסירוב עקב גילו (56),
ובגלל שהיה מטופל ב-3 בנות צעירות. הם נאלצו למכור את רכושם בזול והכסף הספיק
בדיוק לחמישה כרטיסים לאנייה.

המשפחה נסעה דרך טרייסטה והגיעה לחיפה ב-1934. לא נשאר להם כסף
למחייה, ואמא נשלחה בגיל 12 למשפחות איכרים בנהלל, ולאחר מכן בכפר ברוך, לבצע את
עבודות הבית – כולל טיפול בילדים, בישול וכביסה תמורת מיטה ואוכל.

לאחר כשנה וחצי אמא חזרה הביתה להורים בחיפה לשנת לימודים נוספת ובגיל
15, לאחר שסיימה כיתה ז׳,  היא חזרה לעבוד.

ב-1943 אמא פוגשת את אבא בחיפה והם מתחתנים ובשנת 1954 לאחר שנולדו גדעון, נטע ואברהם המשפחה עברה לקיבוץ עין דור, כאן נולד
יגאל.

אמא לא זכתה להשלים את לימודיה ולכן לאורך חייה תמיד שאפה ללמוד בכל
דרך אפשרית.

אמא גידלה הרבה ילדים בקיבוץ, עבדה בדיאטה וגם בקומונה ילדים, אהבה
מאוד מוזיקה ואף שרה במקהלה של לאה דגן. בשנת 1985 אבא הלך לעולמו והיא המשיכה את חייה
לבד.

אמא אהבה מאוד את כל נכדיה והם השיבו לה אהבה. בילדותם נהגו לבוא אליה
לחופשות ארוכות והיא לקחה אותם לטיולים ובילתה עימם ככל שיכלה. תמיד נרתמה לעזרתנו
בטיפול בנכדים בכל עת, בכל זמן ובכל מקום בעולם. כולנו זוכרים באהבה רבה את פאי
התפוחים המופלא שלה, ואת
עוגיות הזעתר שלא ניתן היה להפסיק לאכול,  כולנו עשינו ניסיונות רבים לשחזר ללא הצלחה.

כל חייה אמא רצתה להיות מועילה בדרכה השקטה, וכך גם עזבה את העולם,
בשקט, בצנעה ובלי להפריע לאיש.

אמא חוזרת היום לנוח מנוחת עולמים ליד אבא ובשכנות להוריה, שטיפלה בהם
בזקנתם ועד יום מותם במסירות רבה,  נוחי על
משכבך בשלום אמא אהובה.

מתגעגעים כבר,

גדעון,  נטע,  אברהם,
יגאל, בני ובנות זוגם,

נכדיה וניניה.