דפי הנצחה

יוכבד (יוכי) גבעוני (חממי)
18/05/1933 - 02/07/2013

יוכבד נולדה ב -18.5.1933 בשכונת נחליאל בחדרה, בת לעולים מתימן למשפחה בת תשעה ילדים, ארבע בנות וחמישה בנים. אביה היה בעל אדמות ומשגיח, על אדמותיו הוקם המקווה השכונתי.
לאחר שסיימה את לימודי התיכון התגייסה לצה"ל, שם פגשה את חיים גבעוני, מי שיהיה לימים בעלה.
ב1955 עם נישואיה לחיים, הצטרפה יוכבד לעין דור וכאן התחילה תקופת חיים חדשה, לא היה לה קל להתרגל לתנאי החיים ואורחות החיים בקיבוץ.
בשנת 1956 נולד בנה יזהר ובשנת 1959 נולדה דפנה
בשנים הראשונות בקיבוץ עבדה יוכבד בכרם ובבתי הילדים ולאחר מכן עברה לעבוד בהנהלת החשבונות כאחראית על הביטוח. כשהתפנה מקום עבודה בכלבו הצטרפה יוכבד לצוות של סבא זליגמן ולוטי יהלום ושם עבדה במשך 20 שנה. בכלבו נקשר קשר חברות חזק עם לוטי יהלום, קשר שנמשך לאורך שנים עד פטירתה של לוטי.
יוכבד ניהלה את הכלבו במשך שנים רבות וראתה במקום ובעבודתה תפקיד כלכלי וחברתי חשוב בקיבוץ השיתופי של פעם. כפי שסיכמה זאת יוכבד : "אין ספק שזו היתה העבודה המשמועתית ביותר בחיי, למרות שבכל מקום עבודה מצאתי סיפוק וביטוי ליכולותי".
מותו של יזהר, בגיל 28 בתאונת דרכים, יצר כאב גדול במשפחה כולה. יזהר הבן המוכשר והעדין, נהרג בעודו ממצה את עושרו הרוחני והאמנותי. יזהר היה בן אוהב ומוערך ע"י כל מכריו. יוכי, שהתגלתה במלוא אהבתה ומסירותה, עזרה למשפחה להתגבר על הכאב ולקיים חיים
מלאי אהבה ותוכן.
דפנה בתה שחזרה בתשובה לאחר השירות הצבאי הקימה משפחה גדולה והקשר היומיומי החם והחזק בין שתיהן ובין גדי, הנכדים והנינים היה מקור לשמחה ולכוח לאורך כל השנים.
יוכבד היתה נוסעת אחת לחודש באוטובוסים למבשרת ציון לבקר את דפנה והמשפחה, היא אהבה לארח אותם בקבוץ תוך הבנה לאורח החיים הדתי בשילוב עם הנאה מהחופשה בקיבוץ .
לאורך שנים סבלה יוכבד מבעיות בריאותיות שהחלישו את גופה אך לא את נפשה.
עד לפני כשנה עבדה יוכבד כמזכירה של מערכת החינוך המקומית, וראתה בעבודה זו סגירת מעגל מימיה הראשונים בקבוץ.