דפי הנצחה

דוד סלומון

נולד: 20.10.1920
נפטר: 2.5.2002
בעלה של חוה
אבא של תמר וחגי
סבא של: אריאלה, יעל וענת.
סבא נולד ב-20 באוקטובר 1920 במושבה פתח תקווה, דור שישי בארץ, למשפחת סלומון, שהיתה אחת המשפחות הותיקות ביותר בארץ. אבי המשפחה הגיע מליטא בשנת 1811. במשפחה של סבא היו ששה אחים ואחיות וסבא היה הקטן בחבורה, בן הזקונים. היו לו הרבה דודים ובני דודים במושבה ולא פעם, כילד קטן, סבל מהעומס המשפחתי. סבא ספר שכאשר עשה משהו שלא מצא חן בעיני המבוגרים אמרו לו "תתבייש, זה לא מתאים לנין של יואל משה סלומון".

שם אמו היה יוכבד ויינברג, שגם משפחתה היתה מהותיקות, והיא נפתרה בהיות דוד בן 10 בלבד. בגיל צעיר הצטרף סבא לשומר הצעיר והיה ממייסדי קן פתח תקווה ומהר מאד התחיל לפעול ב"הגנה". סבא החליט בשלב מוקדם בחייו להגשים בקבוץ, והגיע לקבוץ ו' במושבה הדר. בשנת 1939 הצטרף כנוטר למשטרת היישובים היהודים בעמק הירדן ובנוסף לא הפסיק לפעול במסגרת ה"הגנה". באותו זמן הקבוץ עבר מהדר לנחלת יהודה וסבא נשלח לבית דגון לשמור על שטח שנרכש על ידי קק"ל ושם נתפס יחד עם דוד אפשטיין כשברשותם נשק. הם נעצרו ונשפטו ל-7 שנות מאסר, דבר שהסעיר את הישוב היהודי כולו באותה תקופה. לאחר שנה, כשהסתיימה מלחמת העולם, הם קבלו חנינה ממלך אנגליה וחזרו לנחלת יהודה, שם פגש סבא את סבתא.

סבא עלה לטירה עם קבוצה קטנה של חברים ושם עסקו בחקלאות ובשמירה. הוא היה רכז הפלחה והמוכתר בשל שליטתו בשפה הערבית וקשריו הטובים עם השכנים מהכפר הערבי השכן. בחג שבועות של שנת 1948, ביום חמסין לוהט עלה קבוץ עין דור להתיישבות הקבע שלו. בשנת 1951 הוקם מנהל המחקר החקלאי וסבא התבקש להקים תחנת הנסיונות בעין דור. היה לו קשרים הדוקים עם מוסדות רבים כמו מכון וייצמן, הפקולטה לחקלאות ברחובות, אוניברסיטת תל אביב, מכון וולקני ומוסדות שונים בחו"ל. סבא בילה למעלה מ-40 שנה בתחנת הנסיונות ומצא עניין רב בעבודה וזכה להערכה רבה מצד חוקרים רבים אתם עבד. סבא עסק בטיפוח של גידולים שונים, בעיקר מלונים ואבטיחים. עבודתו העיקרית היתה הקנייה של עמידות גנטית למחלות יחד עם שיפור התכונות המסחריות.

סבא היה אוטודידקט מובהק ומעולם לא למד בשום מוסד אקדמי. הוא קבל במהלך עבודתו פרסים רבים, כמו פרס העבודה שהוענק לו על ידי יגאל אלון, פרס המטפח המצטיין של חברות הזרעים ומכון וולקני, כמו כן את פרס המועצה של עמק יזרעאל על פיתוח החקלאות בעמק. בין זני המלונים שסבא טיפח הוא הנציח את שמותינו- אלה, יעל וענת. סבא זכה לראות בסיפוק את הקבוץ
והמדינה מתפתחים ומשגשגים. כמו כולנו גם הוא כאב את התרסקות תקוות השלום.

בשנה האחרונה נחלש לבו והוא נאלץ לקצץ משמעותית בפעילויותיו, דבר שעזר לו להפנות את מרצו ללימוד עצמי של המחשב. וכמו כל דבר שסבא עשה בעצמו בחייו, הוא עשה את זה ביסודיות. הוא העלה על צג המחשב את מחשבותיו וסיפורים רבים על המשפחה והקבוץ. הוא גם גלש רבות ברשת כדי לקרוא מאמרים על חידושים בגנטיקה ובחקלאות. סבא הלך לעולמו שבע מעשים ומוקף במשפחה אוהבת וחברים רבים. אוהבות מאד... אריאלה, יעל וענת
דברי הספד

היום אנחנו מביאים למנוחתו האחרונה את דוד סלומון – לשיכון קבע- כפי שהוא קרא לזה פעם בלצון. גם אם לא היה זה בנשיקה הוא הלך לעולמו בשיבה טובה, לאחר שחי חיים מלאים, רבי מעללים והישגים. רצה הגורל ודוד נולד אל תוך תקופה מסעירה ומרתקת שאפשרו לו לקחת חלק באירועים הגדולים של תקומת עם ישראל ולהביא תוך כדי כך למיצוי כל תכונותיו וכשרונותיו.

הכרתי את דוד רק לתקופה קצרה של כמה שנות עבודה משותפת וגם אם לא תמיד היה קל לעבוד אתו למדתי להכיר ולהוקיר את היכולת שלו כחקלאי וכמטפח: את הידע הרב והעשיר שלו – שרכש תוך נסיון רב שנים – שגם ללא השכלה אקדמית היה משמש כיועץ ומדריך לאנשים שנחשבו כמומחים בעלי שם. עד היום אני מופתע מחדש לגלות כמה רבים האנשים שהכירו אותו ואת עבודתו, ולאיזה מרחקים יצא שמו.

למדתי להכיר את ההתמדה והעקשנות שבה קבע לעצמו את יעדי טיפוח המלונים והאבטיחים ואיך התמיד בעבודה זו באופן שרק מי שבטוח בדרכו ומאמין בה יכול, מתוך ידיעה שישיג את יעדיו, לא אולי" , לא "נחיה ונראה" אלא "בטוח, זו רק שאלה של זמן. אולי בשנה הבאה, אולי רק בעוד כמה שנים, אבל נגיע לזה".

ללא השכלה אקדמית, אך מתוך הבנה עמוקה של עולם הצומח, מתוך התבוננות חדה והגיון בריא היה הראשון שטיפח את המלון שעד היום משמש כשם דבר למלון איכותי ומבוקש – את ה-"עין דור", והיה הראשון בארץ להכניס עמידות לפוזריום למלונים שטיפח, באמצעים הפשוטים וההגיוניים שעמדו לרשותו, ללא מעבדות משוכללות ותקציבי מחקר כמו בחברות הזרעים הגדולות.

דוד לא הלך בלי להשאיר עקבות. היום בעידן הטכנולוגיה, המחשבים והביולוגיה המהונדסת, כשהחקלאות היא רק דרך נוספת לעשות כסף ולא אהבה, או אמונה, או אפילו לפעמים התמכרות, השיטות והדרך של דוד מתיישנות במהירות.

אך אין ספק שדוד השאיר את חותמו בחקלאות הישראלית וביחד עם "אגדות" כמו חיים פלדנר, יוסף נויבאוור, יהושע רודיך שהיה תלמידו, ועד רבים אחרים, שעבורם החקלאות היתה אידיאולוגיה ודרך חיים, הוא קנה לעצמו מקום של כבוד בהיכל התהילה של החקלאות הישראלית, ויעידו על כך שפע פרסים ותעודות ההוקרה בהם זכה במהלך חייו.

נוח דוד על משכבך בשלום ובשלווה, בידיעה שלא עברת בעולם הזה כצל חולף, תפגוש את כל החברים הוותיקים של המקצוע, ואם הם אוהבים מלונים שם למעלה, תראה להם מה זה מלון טוב באמת.
חנן היכל