דפי הנצחה

יצחק רוזן ז"ל
2.10.1935 – 4.8.2013

קורות חייו כפי שנכתבו על ידי יצחק
אני, יצחק רוזן יליד 2.10.1935 הורי עלו ארצה מרומניה כזוג נשוי וכחלוצים בתנועת הנוער "גורודוניה". הם הגיעו באניה ליפוומשם הלכו ברגל לקיבוץ תל-אשר שהיה בפרדס בין כפר סבא לרמת הכובש.
אבא עבד ב"סולל בונה" בבניין ובכבישים ואמא עבדה, באריזת פרי הדר בעונת הקטיף.
בהגיע זמן לידתי לקחו את אמא לבית החולים 'בילינסון' בפתח תקווה. משם חזרנו יחד לבית בשכונת אליעזר. שכונה בצפון כפר סבא. שם גרנו עד שמלאו לי שנתיים.
כשנולד אחי מרדכי עברנו לגור בבית אחר וכשנולד אחי הקטן עדי עברנו לגור בבית גדול יותר עם שטח אדמה גדול עליו גידלו הורי ירקות לפי עונות השנה.
אנחנו הילדים עזרנו לקטוף עגבניות, מלפפונים, חצילים, שעועית צהובה, תירס,תפוחי אדמה ועוד. עזרנו בהשקייה ובניכוש.
בהגיע הזמן למדתי בבית הספר 'אוסישקין'בכפר סבא.,בגיל 9 הצטרפתי לתנועת הנוער 'השומר הצעיר'.
בגיל 15 הסכימו הורי לבקשתי לצאת להגשמה חלוצית. במחלקת עליית הנוער צירפו אותי לקבוצה תל אביבית. הגעתי לעין דור כחודשיים אחרי ראשוני חברת הנוער. כאן החלטנו לקרוא לחברת הנוער שלנו בשם "תבור".
בין המורים והמטפלות שלנו היו אסתר עופר, משה חטב וזאב גזית שהוא זה ששינה את שם משפחתי מרוזנצוויג הגלותי לרוזן.
בחודשים הראשונים עבדתי בענף הבנין בפיקוחו של דוד תם. אחר כך הועברתי לעבוד בכרם עם שמואל שדמי, סוזי מרגלית , לאה סיקלאי וחבצלת ובני שרון.
ב-1.1.1955 התגייסתי לנח"ל. התגלגלתי לנח"ל מוצנח ובמשך שנתיים וחצי השתתפתי בפעולות תגמול (פגיעה בנקודות שמהן הגיעו מסתננים ומחבלים שהרגו אזרחים ביישובים ברחבי הארץ) כמו משטרת קלקיליה, ניצנה ומבצע קדש.
הייתי בזחל"ם השני בשיירה שנכנסה לראשונה ל'מיתלה'. אחרי הקרב הוטס הגדוד שלי בחזרה לארץ ואחרי יממה צנחתי בעיר א-טור על שפת הסואץ. באיזור זה ביליתי כחצי שנה לא חופשות.
עשיתי פטרולים וסיורים במרחבי סיני והייתי בין החיילים האחרונים שפינו את איזור סיני עד החזרתו למצרים. השתחררתי ביולי 1957 וחזרתי לעבוד במטעים.אז ניטעו ראשוני עצי ההדרים.

בינואר 1958 השתנו חיי. נישאתי לאהובה ולאחר שנה נולדה בתי הבכורה -אורית.
ב1960 יצאנו יחד מהקיבוץ והתגוררנו בתל אביב. לאחר עבודות שונות שקיבלתי מלישכת העבודה - התגייסתי למשטרת ישראל שם מילאתי תפקידים שונים כמו, סייר רגלי, מכוון תנועה, נהג ניידת ומספר שנים כחוקר במשטרת יפו. במשך 13 השנים הבאות התגעגעתי כל יום לקיבוץ.
בינתיים נולדו שי ואחריו נולדה איילת ואז נולדו התאומים-שחר וברוך. פניתי לקיבוץ בבקשה לחזור אולם אז פרצה מלחמת 'יום כיפור' וכך רק בסיומה בסוף 1973 הצטרפנו בחזרה לקיבוץ.
רציתי לחזור לעבוד במטעים אולם שוכנעתי לעבוד במפעל 'טלדור', עברתי הכשרה ארוכה ויסודית עם מדריך נהדר- יהושע זמיר והייתי אקסטרודריסט בייצור כבלים במספר מכונות.

בשנת 1983 החל פרק ב' בחיי עם ציפי.

יצחק יצא לפנסיה ממפעל 'טלדור'.
תמיד היה מרוצה ושמח בחלקו כפנסיונר וסיים את כתיבת קורות חייו בתקווה לטוב ובמשפט "חזק, חזק ונתחזק".