דפי הנצחה

יהודית ניר
רעייתו של אדם
אמם של רענן ועמוס
סבתתא של אלון, אילן והדר
נולדה 24.3.1923
נפטרה 10.2.1985

יהודית נולדה בדויסברג שבגרמניה וכבר מגיל צעיר הצטרפה לתנועת נוער ציונית. בגיל 10 היא התייתמה מאביה ועם עלית הנאצים לשלטון הצליחה לברוח לארה"ב עם אמה החולה והענייה.
בגיל 16 היא הצטרפה לשומר הצעיר בבוסטון. היא למדה אנגלית במהירות מפתיעה ומעולם לא שמעו אותה מדברת גרמנית.
בתקופת ההכשרה חבריה נהנו מרוח החברות ומחוש ההומור החריף של יהודית. עם סיום המלחמה היא היתה בין הראשונים שעלו ארצה בדרך הקשה, מצרפת באנית מעפילים לקפריסין ומשם ארצה למשמר העמצק.
ב 1046 היא פגשה בקיבוץ בנחלת יהודה את אדם והקימה משפחה.
19 שנה עבדה ברציפות בלול ובשנים אלה ילדה וגדלה את רענן ועמוס ובת יחידה, גילה שנפטרה בגיל שנה וחצי.
בשנים האחרונות הקשו עליה בעיות לב, אך היא לא פנקה את עצמה גם בתקופה זו.
יהודית היתה גאה במשפחתה היפה והיא היתה לעזר רב לאדם וליקיריה גם בימיה האחרונים.


אשת נעורי, קשה לי להביע במילים את רגשותי ביום צרה ואבדון זה. הנני עומד בודד מול הגורל האכזר ופשוט אינני יכול להאמין שככה תבוא אחרית לכל תקוותינו ותכניותנו.
היו לנו שנים יפות ומלאי אהבה, היית לי לאישה היפה והאם הטובה לבנינו.
בנינו ביחד משפחה אחרי שמשפחותינו נכרתו מן העולם. לילדנו לא היו סבים וסבתות, דודים ודודות.
יחד איתך סיפקנו להם אהבה בעד כל שאיננו. הורים שאינם ומשפחה שנספתה בשואה. כל מעייניך היו לבנות חיים חדשים משלנו. והיית בין אלה שהניחו את המסר לבניינו של הקיבוץ.
עבודת כפיים חלוצית לא היתה סמל למענך, אלא דרך חיים בה נתת את כל ישותך עד תפם וכך גם בגידול בנינו אשר גדלו בתקופה בה גבורה והתנדבות היו מורי הדרך לדורם ואכן היו לך ולי הרבה לילות ללא שינה, הרבה לילות חרדה ודפיקות לב. לילות וימים ארוכים חרדת לגורלם של בנינו שהיו בשרות המדינה ובטחונה.
כל החרדות אכן הצטברו וליבך ידע כאב עד שלא היה מוצא אלא ניתוח לב פתוח ממנו לא קמת.
והנה אני ניצב ובוכה בליבי ודמעות זולגות, כי נפש אשת נעורי, נפש יקרה ואהובה אבדה ואיננה. איכה אתנחם, באשר נחרב עולמי אהובת נפשי, אשתי שטפחה את ביתנו החם, הקורן שפע של אהבה. איש שלא אבד את כל משפחתו בשואה לא יכול להבין איך חרב עלי עולמי.
גדולה האבדה ואין מנחם, כי אין נחמה – מול גורל אכזר! עד כמה שאהבתי אותך אני יודע רק עכשיו, אחרי הכרעת גורל אכזרית זו.
אדם

לא בכיתי די עם לכתך,
בתוכי את כוד איתנו ומחר שוב נצחק להומור מכתביך.
אהבתך את בני משפחתך בפרט נכדיך, שכה מילאה את חיינו וחייך, לא תשכח כך סתם מפני שהלכת.
אמא יקרה, למרות שהצלחת להציל את עורך ממחנות ההשמדה הנאציים ומזוועות מלחמת העולם השנייה, אפשר לאמר שאת קרבן לשואה זו, מפני שנאלצת לוותר על חלקך בעולם הזה בטרם עת.
חיים קלים לא היו לך עד יומך האחרון.
כל אחה השכלת להסוות מפנינו, בנייל ולגדלנו באוירת משפחה בריאה, שמחה ומלאת רגש ואהבה.
חותם זה נעוץ כה עמוק בתוכנו עד שגם בלכתך, ישאר עולמנו מלא בך ומשום כך, לא בכיתי די עם לכתך....
רענן.


רק דבר אחד אוכל להגיד על יהודית היקרה שלי. אי אפשר לשאוף לאם טובה יותר בתור חותנת מאשר זו שאני זכיתי לה.
יהודית נעשתה ידידתי היקרה, שאהבתי אותה בלב שלם. היא היתה מיוחדת במענה והיחסים בינינו יוכלו להתהוות בצורה כזו בעיקר בגלל דעותיה הפתוחות ואהבתה הפתוחה...
מרים ניר

יהודית בעלת השכל החריף וחוש ההומור המיוחד, לא הגיעה לממוש יכולתה. היא היתה אוטודידקטית כל חייה, תמיד למדה ונהנתה מכל דבר שהצליחה ללמוד.
לאחרונה למדה הולנדית בעצמה, כי רצתה שיהיה לה קשר טוב עם נכדיה, שתוכל להבין כל מה שהם אומרים, להבין כמו שצריך.
בחוש ההומור הדק והעוקצני שלה, לא פעם צחקה על אחרים ום גם על עצמה.
סלחתי לה, הבנתי אותה וידעתי שהיה לה קשה. בגיל ההתבגרות היא הגיעה כפליטה לארץ זרה ועברה את כל המכשולים והמשברים כמעט לבדה. לכן אולי רצתה כל כך שלילדיה ולאדם יהיו חיים טובים יותר משהיו לה.
בתיה לם.

יהודית היתה טיפוס מיוחד שהמאפיין ביותר בה היה כנות עם עצמה ועם האחרים.
בוקר בוקר הופיעה לעבודה בדיוק בזמן והקפידה שלא להחסיר יום ולמלא כל דקה של עבודה ביעילות ובקפדנות.
זמן שלא נוצל כראוי בעבודה היה בעיניה חילול הקודש כי יהודית העריכה מאד עבודת כפיים.
זו היתה אחת מאמות המידה המוסריות והחשובות ביותר בעיניה וכפי שהיא עשתה זאת מתוך הכרה עמוקה ודבקות בעקרונות – ציפתה לכך גם מאחרים.
היא לא היתה בנויה לפשרות עם החיים ועם אנשים אחרים. את הערכתה וחיבתה למי לעמד בערכים החשובים בעיניה – געלתה בדרך מיוחדת לה – מחוססת, בהומור יבש ובחכמת חיים של מי שעברה תלאות רבות.
דינה גורן ומרים סמו.