דפי הנצחה

בתיה דוד (שור) ז"ל
נולדה: 6.6.1920 - נפטרה: 23.3.2006


שם האם: פסיה שור

שם האב: בצלאל שור

אחים ואחיות: ישראל שור (זל) חיים שור
חיה, רחלי ודבורה (שנרצחו בשואה).

אשתו של: צבי (ז"ל)

אמא של: ארנון, עודד, נחשון ודורית.

סבתא של: לימור, גל, שירלי, ירון, שירה,
יהל, רע, אור, עילי, נופר, רותם, מרווה ושקמה.

סבתא רבא של: רותם, יובל, אופק.


נולדה ב- 6.6.1920 בפנזה רוסיה אך גדלה בוילקומיר (ליטא).
האב היה סוחר עצים וגם סוחר בברזל.
בחצר הבית הייתה באר ממנה שאבו מים לצרכי הבית. בתיה גדלה בבית מסורתי ציוני בו גדלו 4 אחיות ו- 2 אחים.

את לימודיה עשתה בבי"ס עברי ואח"כ בגימנסיה העברית שהייתה שייכת לקהילה, והעברית היתה השפה המדוברת ברחוב. רוב תלמידי הגמנסיה היו פעילים בתנועות נוער שהגדולה בניהן הייתה השוה"צ. בתיה הייתה פעילה בתנועת השוה"צ וזכתה לעידוד מהוריה שהיו ציונים פעילים.

ב- 1936 באמצע לימודי הבגרות עלתה לא"י עם אביה בעידודו של אחיה ישראל שכבר היה בא"י.
שאר בני המשפחה נותרו מאחור, האם ושלוש אחיותיה הושמדו ע"י הליטאים, וחיימקה אחיה ברח מזרחה לכיוון רוסיה, ועלה עם משפחתו לישראל לפני מלחמת יום הכיפורים.

ב- 1938 היא הצטרפה לקן פתח-תקוה, ויחד איתם הגיעה כגרעין לקיבוץ בית-זרע ושם פגשה את צבי.

ב- 1939 קצת לפני פרוץ מלחמת העולם ה-2 כל הגרעין עבר להדר.
ב- 1942 עוד בהיותה בהדר גויסה לפלמ"ח, ונשלחה לקורס חובשים בשפייה, לאחר מכן להכשרה בבי"ח הדסה בהר הצופים, ובהמשך עברה קורס מכי"ם בג'וערה.

ב- 23.3.1943 יצאה לחופשה של שבועיים, להתחתן עם צבי, לאחר מכן חזרה לשגרת
הפעילות בפלמ"ח עד סוף 1944, ואז חזרה לקיבוץ נחלת-יהודה.

הילדים נולדו: ב- 1945 ארנון , ב- 1950 עודד, ב- 1955 נחשון, וב- 1960 דורית.
וב-1947 התקבלה לעבודה בבית חולים הדסה בת"א ועבדה בפגיה ואח"כ במחלקת ילדים.

ב- 1948 קיבוץ עין דור עלה על הקרקע, ובנחלת יהודה נשארו רוב החברות ומעט חברים.





ביולי 1949 עלתה כל אוכלוסיית עין דור על הקרקע, ומאז עבדה בבית תינוקות בעין דור, כ- 30 שנה.
כמטפלת ראתה חשיבות ביצירת אווירה שתהפוך את בית התינוקות לבית חם לאם, לתינוק ולכל המשפחה.
בשנות עבודתה בבית התינוקות טיפלה בדורות של ילדים מאותן משפחות. בסוף שנות ה- 70 נכנסה לעבוד ב"טלדור" כמעט עד יציאתה לפנסיה.


אמא, סבתא בתיה יקרה,

כמה קטנה וחסרת אונים היית בימייך האחרונים.
נאחזת בכל רגע, ושמחה היית בכל ביקור של
חברים וקרובים, ילדים, נכדים ונינים.

זכית בימייך האחרונים להמון תודה מאוהבייך, המון
תודה על הנתינה שמלווה אותך בכל מסלולי החיים:
מהחברות וההדרכה בתנועת הנוער, מהפלמ"ח,
מבית החולים, מבית התינוקות...

קיבוצניקית נאמנה, חרוצה וזריזה וכמובן שגם
בית חרושת לעוגות ביתיות שהגיעו על למרחקים.
ראינו אותך כבר בעבר גולשת בעגלתו של מלאך המוות
ואז כעוף החול שבה לעמולת החיים,

לכן קשה היה להאמין שהפעם את כבר מתכוונת לוותר.
ואכן הפעם, הסבתא הקטנה שבפינת המיטה הייתה כבר
עייפה, מותשת ומוכנה לדרכה האחרונה,
והמלאך רק בא ואספה.

ואנחנו כאן ממשיכים ביום-יום ומבקשים לאמור לך שוב תודה.
ואם יש משהו בהמשך הדרך אז תיהני מכל רגע ומכל מפגש.

אוהבים אותך ילדייך, נכדייך ונינייך. 24.3.06.