דפי הנצחה

אלברט ז'אן שטרומצה.

אלברט נולד ב
במארסיי,
 בשנת 1946 לאחר
מלחמת
העולם
השנייה

בן יחיד
ליצחק
וג'וליאן
שטרומצה,
 יצחק: ניצול
שואה
מסלוניקי
וג'וליאן: אחות במחתרת הצרפתית.

בגיל 3 היגרה
משפחתו
לבוגוטה
שבקולומביה
שם
למד
בבית
הספר
העברי
ולאחר
מכן
בבית
הספר אמריקאי.

בגיל 14 הצטרף
לשומר
הצעיר,
לקן
מורדכי
אנילביץ'
בבוגוטה,
ולימים
הפך
למדריך
מצליח
ומוערך.

בגיל 20 עלה
לישראל,
בניגוד
לדעת
הוריו,
הצטרף
לגרעין
בקיבוץ
יחיעם
והתגייס
מיד
לצבא
ערב מלחמת
ששת
הימים
מבלי
שידע
עברית,
אך
הסתגל
במהירות.

אלברט שירת
כלוחם
בגדוד
חמישים
של
הצנחנים,
לאחר
שהסתיר
מהצבא
את
היותו
בן
יחיד,
לחם בקרבות
לכיבוש
רמת
הגולן,
במלחמת
ההתשה
בארץ
המרדפים,
במבצע
כרמה
ולאחר
מכן
במלחמת יום
הכיפורים
ואף
המשיך
לשרת
כלוחם
במילואים
שנים
רבות
לאחר
מכן.

לאחר המלחמה
נשא
לאישה
את
מרים
אותה
הכיר
עוד
מהקן
בבוגוטה.

השניים עברו
להתגורר
בקריית
אתא,
למדו
יחד
באוניברסיטת
חיפה (הוא כלכלה
והיא
עבודה
סוציאלית)  ושם נולד
בנם
הראשון,
אייל.

כדי לממן
את
לימודיהם,  עבדו אלברט
ומרים
בחלוקת
עיתונים
וניקוי
חדרי
מדרגות.
את
הרהיטים לביתם
בנה
אלברט
מארגזים
שמצא.

עם תום
הלימודים
עברה
המשפחה
לעין-דור
שם
החל
לעבוד
בטלדור. תחילה
בייצור,
באקסטרוזיה, ולאחר מכן בתמחור
ובכספים,
יצא
להפסקה
לשנה/שנתיים
לעבוד
בגן
גפן
עם
ילדי
הקיבוץ
ואז
חזר לטלדור
כיצואן,
תפקיד
אותו
מילא
שנים
רבות:
פתח
ופיתח
את
השוק
של
דרום
ומרכז
אמריקה
ויחד עם
הצוות,  פתח את
טלדור
לתחום
כבלי
תקשורת
הנתונים
שהיוו
פריצת
דרך
לטלדור
וממשיכים להוות
נדבך
רציני
עד
היום.

בעין דור
נולדו
שגיא
בנם
השני
ועידן, בן הזקונים.

לאורך שנותיהם
בעין
דור
היוו
אבא
ואמא
משפחה
מארחת
וקולטת
לעוזי, דניאל,
 מאורו,
דייויד ומוריאל
ג'קס, ואשר ורחלי בוחבוט.
כל
אלו
מצאו
בית
חם
ואוהב
בשבט
המורחב
עד
היום.

עם החלטת
עין
דור
על
שינוי
אורחות
החיים
והמעבר
להפרטה,
 החליט
אלברט
גם
על
שינוי

משמעותי בחייו,  עזב את
הקיבוץ
ויצא
לבדו
לטיול
תרמילאים
ארוך
בדרום
אמריקה
ואף
טייל
באמזונס עם
חבר
ילדותו
, אליעזר.

לאחר מכן
יצא
לדרך
עצמאית
במסחר.
עבד
עם
מספר
חברות וקידם
קשרים
עסקיים
בין
חברות ישראליות
לחברות
בדרום
אמריקה.

לאחר מספר
שנים
מעבר
לים, הרגיש שהבית קורא
לו, הגעגועים עזים ולכן
החליט
לשוב
לקיבוץ שאהב
ולמשפחתו
המתרחבת.

עם שובו
,כיוון שאינו יכול
לשבת
בלי
לעשות
דבר,  החל לעבוד
במשק
החי
שם
הפך
לדמות
אהובה ומוכרת
על
ילדי
הקיבוץ, במקביל
החל
לעבוד
גם
בחלוקת
עיתוני
הבוקר.המשך,
עם
סיום
עבודתו במשק
החי,
 לקח על
עצמו
את
עבודת
החצרנות
בפינוי
פחי
הגזם,
 טיפול
בבית
העלמין
ועוד
ועוד
מכל הבא
ליד..

ובעודו מסתובב
ברחבי
הקיבוץ
על
הטרקטור
הירוק,
הפך
מוכר
לכל
תושבי
הקיבוץ
(חדשים

כוותיקים) ונערץ
על
כל
הילדים).

את שעות
אחר
הצהריים
הקדיש
למשפחה.
לפי
לו"ז
צפוף
ומסודר
חילק
את
זמנו
עם
כל
נכדיו ונכדותיו.
בסבלנות
ובאהבה
בלתי
נדלית
, משחק איתם,
 משוחח
ומלמד,
 משמיע
מוזיקה
מתקליטים מכל
רחבי
העולם,  מסיע לחוגים, ,ואוסף
מהגן.  אין בקשה
או
מטלה
בכל
זמן
ושעה
שלא
נענית בתשובה
חד
משמעית:"אין
שום
בעיה!
מתי?"

כך
היה
אלברט, מתחיל את שגרת
יומו
ב-
5 על אופניו בכל
מזג
אוויר,  לחלק את
העיתונים,  ממשיך להליכת בוקר
עליה
הקפיד
בקנאות, ממשיך במשימותיו השונות.
כך
עשה
ביומו
האחרון
וכך
גם
מצא את
מותו.

בן
76 בלכתו,  נזכור
אותו
מחייך
לכולם,  מספר בדיחות,  מברך את
כולם
לשלום,  עוזר ומתנדב,  נהנה מהחיים וגם
כשלא
קל
ומסתכל
תמיד
על
חצי
הכוס
המלאה_

יהי זכרו ברוך