דפי הנצחה

צבי נולד
בטרנסילבניה, בעיר קולוז'וואר (קלוז'), שהיתה שייכת באותה תקופה לרומניה. הוא היה
הילד השלישי להוריו משה ומרים היילפר. לאחיותיו הבוגרות קראו הדי ומגדוש. למשפחה
היתה חנות מכולת קטנה, והוריו עבדו שעות ארוכות כדי להבטיח פרנסה וחינוך טוב
לילדים.

בכיתות א' עד ד' למד
צבי ב"חדר" ובבית ספר יהודי, ובכיתות ה' עד ח' בגימנסיה רומנית. שם חווה
אפליה ואנטישמיות מצד מורים ותלמידים. בשנת 1937 הצטרף, בעקבות אחותו מגדוש,
לתנועת "הבונים". בתנועה היה שותף לטיולים, חיי חברה, ופעילות ציונית.

בגיל 14 החל צבי
לעבוד כמתלמד במוסך "פורד" בקלוז'. במהלך שש שנות עבודתו הפך למכונאי
מוסמך. במקביל לעבודתו למד בערבים כתלמיד אקסטרני בגימנסיה היהודית, בה השלים את
לימודי התיכון.

ב 1940 נכבשת קולוז'וואר
ע"י ההונגרים, אשר שיתפו פעולה עם הנאצים. תנאי החיים נעשים קשים, והתנועה
מהווה מקור של כוח ועידוד. במאי 1944 גורשו יהודי העיר מבתיהם, ורוכזו במתחם ליד
בית חרושת נטוש. משם נשלחו בכל יומיים 1500 יהודים ברכבות לאושוויץ. לעולים על
הרכבת לא היה ידוע דבר על הצפוי להם. בתחילת יוני נשלחים גם הוריו, אחותו הדי ושני
ילדיה הקטנים – רודיקה ואגנס – ומגדוש, לאושוויץ. צבי, יחד עם חברים נוספים מתנועת
"הבונים", נכלל ברשימת העולים על "רכבת קסטנר", וניצל מגורלם.

ברכבת פוגש צבי את
אסתר אקשטיין. לאחר מסע שנמשך יותר משנה, מגיעים השניים בספטמבר 1945 לישראל,
מצהירים בפני הרשויות שהם נשואים, ומקימים משפחה.

לאחר שהות קצרה בקיבוץ
אותו הקים הגרעין של צבי, עוברים השניים לחיפה. שם חוזר צבי לעבוד כמוסכניק,
ב"סולל בונה" ובחיל הים.

בנם הבכור, משה, נולד
ב 1949. בתם, מרים, ב 1953, ובנם הצעיר, רון, ב 1958.

לעין-דור מצטרפים
אסתר וצבי ב 1953, בעקבות אחותה של אסתר, שורי.

במהלך שנותיו בקיבוץ
עבד וניהל שנים ארוכות את המוסך, ולאחר מכן עבר לעבוד  בטלדור. במקביל פיתח את תחום האלקטרוניקה, ותיקן
אינספור מקלטי רדיו, טלוויזיה ועוד.

צבי היה בעל אופקים
רחבים, והתענין במגוון תחומים. אהב מאד לטייל בארץ ובעולם, ושנים רבות היה חבר בחוג
לידיעת הארץ של המועצה.

יותר מכל היה מסור
ואוהב למשפחתו הקרובה והרחוקה, ודאג לשמור על קשר רצוף. זכה להנות משמונה נכדים,
וחמישה נינים, אשר החזירו לו אהבה רבה.

יהי זכרו ברוך!