דפי הנצחה

עמליה הירש
אמם של איריס, יגאל ועדנה.
נולדה 29.9.1923
נפטרה 16.7.1960

אחר סבל רב ממחלה ממארת הלכה מאיתנו עמליה.
קשים היו חייה, מלאי מאבקים, אך היא עקשנית היתה ןנאמנה לדרכה.
בתחילת שנת 1941 כאשר הפאשיזם השתולל בארצות אירופה, הגענו, קבוצת חברים, שרידים של קיבוץ ד' בטרנסילבניה, לבוקרסט.
קיבלו אותנו החברים בתנועה הרומנית. בין החברים בלטה דמותה של נערה קטנה, שחורה, עם שתי צמות שחורות ועיניים גדולות ונוצצות, פניה הביעו עוז ועקשנות.
עמליה עזרה לנו ןהסתגל לתנאים החדשים, היא טיפלה בנו בשעת חולי, דאגה לבגדים שלנו ולכל צרכינו גם כאשר נתפסנו ע"י הנופיות הפשיסטיות.

כברת דרך ארוכה עברה עמליה עד שהגיעה ארצה.
תחילה נסעה באוניית מעפילים ואחר כך שהתה ימים רבים במחנה המעצר בעתלית.
באותם יים נקשרו קשרים יותר הדוקים בין חברי התנועה ועמליה קיבלה במחנה תפקיד של "חובשת".
היא מילאה תפקיד זה במסירות ולמופת.

מן המחנה עברה עמליה יחד עם קבוצת חברים לקיבוץ א"י ו'.
לא ויתרה על חלומה לעבוד בחקלאות ולחמה על מקום עבודה בענף המטעים.
היא היתה בין ראשוני האורזות, ידיה החזקות ליטפו בעדינות את הפירות כשם שידעה ללטף את החולה הנזקק לעזרה.
היה לה גם כישרון לציור. מידי פעם ניסתה לחזור ולאחוז במכחול ואולם סערות חייה ניתקוה והרחיקו אותה ממאווי ליבה.
בהיותה בנחלת יהודה נישאה וילדה את איריס מייד לאחר מלחמת השחרור, כאשר מנדי היה בנקודת ההתישבות והיא היתה בנחלת יהודה.
שני ילדיה הצעירים נולדו כבר בעין דור ועמליה טיפחה את ביתה הנאה.
עמליה גילתה את יכולתה במלאכות רבות, היתה תופרת זריזה ומחסנאית בגדים.
גם בשעת מחלתה לא פסקה מלהתעניין בכל הסובב אותה ואף יצאה לימים ספורים לעבודת האריזה כדי "לא לשכוח את המקצןוע".
ילדות קצרה...מעט אושר, חיים קשים, מאבקים וכאב.....