דפי הנצחה

אמנון שחר נולד ב : 1935 בבודפשט, בירת הונגריה.

אביו נהרג במלחמת העולם השניה כשהיה בן 8 והוא נותר עם אמו, שני אחיו ואחותו.

בהמשך נמסר לבית יתומים וזאת לאחר שעבר חוויות קשות בהן נשלח , תוך סכנת חיים, להביא אוכל לגטו.

ב:1947 עלה אמנון לארץ יחד עםאחיו הצעיר אלכס. אחיו הבכור דוב כבר היה בארץ ואחותו איביקה נשארה בהונגריה.

במסגרת עליית הנוער הוא הגיע לקבוצת שילר ושם למד עברית אך לא הסתדר מבחינה חברתית ולכן עבר לגור במושב עם דוב.

בשנת 1951 הצטרף לחברת הנוער "תבור" שם הוא החל להרגיש שייכות ,השתלב טוב מבחינה חברתית, והתקדם בלימודים בעיקר בתחום הגאוגרפיה שבו הפגין ידע רב.

את שירותו הצבאי עשה אמנון בחיל שריון ואח"כ בנחל מוצנח עם הגרעין שלו. הוא היה אחראי על הסליק של הקיבוץ והיה מאד גאה בכך שהצליח לשמור בסוד על מיקומו. הוא היה בעל ניסיון בשימוש בנשק מימי תקופת שהותו במושב, שם למד לשמור ולהגן נגד מסתננים.

לאורך כל חייו הרבה אמנון לספר ולדבר על חוויותיו מהצבא ועל כך שהיה הצלף והקלע הראשי של המגד שלו- מוטה גור. השירות הצבאי היה מאד משמעותי עבורו וחיבר אותו לארץ ישראל.

בשנת 1956 התחתן אמנון עם נעמי ויחד הביאו לעולם את ארבעת ילדיהם : ניר, אפרת, עדנה ותמר. בהמשך התרחבה משפחתו המונה כיום 11 נכדים , איתם שמר על קשר קרוב.

במשך כל שנות חייו היה אמנון איש עבודה - חרוץ ואכפתי. הוא ניחן בחוש טכני מעולה והשתלב היטב במקומות עבודה שונים בקיבוץ כמו באינסטלציה, כרם, טלדור וחשמליה. היה בו שילוב של ידי אומן עם מחשבה יצירתית בפתרון בעיות שהתעוררו.

עם פרישתו לפנסיה, העסיק את עצמו בתיקוני שעונים, מכשירי חשמל, משקפים, וכל דבר שנדרש לתקנו. ידי הזהב של אמנון עסקו גם בתחומים אומנותיים יותר בצעירותו- הוא לקח חלק בבניית תפאורות לארועים חגיגיים בקיבוץ, עסק בתכשיטנות ופיסל בעץ עבודות יפיפיות.

אמנון היה קשר מיוחד עם אחותו הקטנה איביקה שחיה בהונגריה ואותה נהג לבקר מידי שנה. מותה הפתאומי לפני כשנתיים שבר את ליבו וייסר את נפשו.

נכדיו של אמנון הסבו לו הרבה נחת והוא ידע למצוא בכל אחד את הייחוד שבו.

אמנון הירבה לבשל מאכלים נפלאים ובעיקר פפריקש וחומוס שאין שני לו.

אמנון נפטר בשנתו כתוצאה ממחלת לב ממנה סבל, ואנו מתנחמים בכך שהוא לא סבל.

נתגעגע אליו מאד! יהי זכרו ברוך!