דפי הנצחה

ביתם של צילה ומנדל
אמא של: שי, ניבה, רמי, ליאורה ומאיה.

סבתא של הילה, ניר, תמיר, אמיר, אלת, שחר, יעקב, יהודה, שרה, אהרון, שלום, שלמה, דבורה, אורי, מאור, הגר, אדוה יעל.

סבתא רבא של: עופרי, זיו, נועה, יובל, אופק, רון, פאם, יער, אפריל, גיא, אורי, וזיו.

אגוזי (רבקה) ווקה ז"ל  נולדה בשנת 1921 בעיר טאלין אשר באסטוניה. בתם הבכורה של מנדל וצילה ואחות בכורה לאח שנפטר בגיל צעיר.

 

בשנת 1939 בהיותה בת 18, עלתה ארצה במסגרת עליית הנוער, עם הגרעין שאליו השתייכה הגיעה לקיבוץ כפר בלום. עוד על האנייה בדרך ארצה, הכירה את יוסק'ה שבעתיד יהיה בעלה.
כעבור שנה נפגשו בשנית דרך חבר משותף והחליטו להקים משפחה בחצר כינרת, המקום בו התגורר יוסק'ה ושם נולדו ילדיהם שי וניבה.

לאחר תקופת הכשרה בקבוצת כינרת הקימו את קיבוץ הקבע שלהם, מעגן.

לימים נפרדו דרכיהם וכל אחד בנה משפחה משלו.
ווקה הכירה בקיבוץ מעגן את אימי ובעקבות הפילוג בשנת 1950, עברו לקיבוץ בית אורן. להם נולדו רמי, ליאורה ומאיה.

בחלוף 25 שנה הכירה ווקה את גיורא, מקיבוץ עין דור והחליטה לעבור להתגורר עמו.

ווקה הייתה בעין דור 33 שנה, עבדה שנים ארוכות במטבח בהנאה ובמסירות שכל כך אפיינה אותה.
בשנות חייה האחרונות עבדה בדורלי ושם בנתה לה משפחה נוספת שהעניקה לה ביטחון, דאגה ואהבה.

 

אימא התאפיינה במיוחד באהבה לזולת, נתינה ללא גבולות, צניעות וענווה.

כשהייתה "זקנה צעירה" עוד טיפלה בהתנדבות בותיקי הקיבוץ ולמרות מחויבותה כלפי נכדיה הרחוקים, לא ויתרה על היותה הסבתא של גן רימון.

 

ערך המשפחה עמד עבורה במקום הראשון, הייתה בה היכולת והכישרון לקבץ סביבה את כל המשפחה המורחבת הנכדים והנינים, במלוא החום והאהבה.
אמא חייתה בגעגועים תמידים לילדיה, נכדיה וניניה, שלהם תמיד נתנה את ההרגשה של משפחה אחת גדולה, אוהבת ומלוכדת.

 

אמא וסבתא שלנו, נזכור אותך תמיד אוהבת, צוחקת, מחבקת ומלאת שמחת חיים.

נוחי על משכבך בשלווה ונחת.
משפחתך האוהבת אותך עד בלי קץ, שתזכור אותך לעד.

 

אמא יקרה,

כולנו עומדים פה לידך וקשה להאמין שאת איננה איתנו.
עלית ארצה נערה מפונקת, בלי משפחה, נקלטת בקיבוץ מעגן, הקמת משפחה אך בעקבות בעיות עזבת לבית אורן עם משפחתך החדשה שהקמת ושוב נאלצת לעבור לקיבוץ אחר.
כך הגעת לקיבוץ עין-דור.

בעין-דור חיית 30 שנה ובשנים האחרונות מצאת פינה נחמדה בדורלי והיית נאמנה ומסורה לעבודה .
כל יום הלכת ונהנית מהיצירות שעושים במפעלון.


אמא הקמת משפחה לתפארת, 5 ילדים, 19 נכדים ו – 12 נינים.
כולנו אהבנו אותך ואהבו לבוא אליך.
תמיד הייתה לך תשומת לב ואהבה לכולם.

זה דרכו של עולם, ההורים נעשים מבוגרים ואת במיוחד הגעת לגיל יפה כשאת מוקפת בכל אוהביך.
ברגעיך האחרונים, בבית החולים הקפנו אותך בהמון אהבה,
אני דאגתי מאד והייתי מגיעה בכל רגע פנוי לבקרך.
להיות איתך לחבק ולנשק אותך, לתת לך את כל אהבתי שבעולם, ואת היית מתעוררת מידי פעם ושואלת את מאיה "איפה ניבה, כבר 3 ימים לא הייתה פה" זכרת לשאול אותי אם עברתי את הניתוח, זה היה ממש מדהים.

אמא , תמיד נאהב אותך,
נוחי על משכבך בשלווה, אוהבת אותך – ניבה.

 

סבתא

כולנו יודעים איזה אדם מופלא ולא יאמן היית, ממש סוג של מלאך על פני האדמה, תמיד כשקצת קשה הרגשת את זה בפנים והופעת פתאום עם כל המעט שהפך להמון, הקופסאות עם עוגת התפוזים שלך, או הסוכריות שתמיד שמרת לפעם שאני אגיע כי ידעת שאהבתי, או כל דבר קטן שידעת שיעלה חיוך...

אני רוצה להגיד לך משהו ממני נכדתך הקטנה יעל... תודה!

תודה על כל חיוך, חיוך ונשיקה, מי כמוך יודע שהיו הרבה...
תודה על זה שתמיד בזכותך נגענו בשפיות, גם אם לא תמיד הייתה שם...
תודה על היצר שלך שתמיד רצה רק לגרום לאהבה ולאושר...
תודה על כל מבט בעינייך...
תודה על החיזוק האהבה והחכמה השקטה שהחדרת אט אט ובסבלנות רבה, בכולנו...
בתור נכדתך שלוותה אותך ברגעייך האחרונים אני פשוט מרגישה כבוד,
כבוד עצום היה לי לזכות בך בחיי.
וכמה שהיה קשה לראות אותך ככה, פתאום צץ ממך המבט שהחזיר לי את הסבתא שלי שוב אליי, גם אם זה היה רק לכמה רגעים קטנים של אושר.

אז המון תודה על מי שהיית ועדיין,
תודה על זיכרון מדהים מסבתא ואף יותר... אוהבת יעל.