דפי הנצחה

דוד תם
בן לולאה וחיים

בעלה של לאה ז"ל
אבא של: איתן, נאוה, מיכל
סבא של סיון, עינבל, שרון, דקלה, מירב, אלית, דור וגל.
סבא רבא של: רז וגיא.


דוד היה מראשוני הקבוץ. אח"כ יצא לחופש וחזר עם לאה, רעייתו. הם הקימו משפחה בקבוץ, נולד איתן ואחריו נאוה ומיכל.

דוד עסק בבניה, הוא החל מליבון לבנים מאדמת החמרה האדומה, מעורבת בקש משדות הבור שבסביבת המחנה בהדר ובנה את האורוה לפרדות.
כשהתכוננו לעליה על הקרקע בעין דור, היה דוד בין הבונים והנגרים שהכינו את הקירות והגגות לצריפים, את מגדל השמירה ואת התעלות והמקלטים. ידו היתה בכל.

בתבונת כפיים ידע למצוא עצה ופתרון לכל שאלה. כשהתעוררו בעיות של מחסור בחמרים ובכלים ידע לאלתר את הפתרונות הודות לתושייה וחכמת החיים שלו. לימים יצא לפעילות במחלקת הבניה של הקבה"א, בפעילות זו התמיד במשך שנים רבות. הוא היה גאה בתפקידו, תפקיד שדוד מלא אותו במסירות והצלחה.

הוא עמד בראש קבוצת פועלים שבנו בקבוצים ברחבי הארץ, הוא הדריך אותם, פיקח עליהם ועבד אתם. בין היתר הוא תכנן ובנה את "אוהל הקבה"א" בביתניה עלית. על הקיר הפנימי של "האוהל" חקוקים שמות כל הקבוצים . מבנה צנוע ומיוחד זה לצדי הכביש היורד לכנרת, היה שיא גאוותו.

לרשותו של דוד עמד רכב צמוד. אם היית זקוק להסעה לתל אביב או לאחד הקבוצים, די היה להרשם בדף הנסיעות שעל הלוח והנסיעה מובטחת. יוצאים בשעה קבועה, נוסעים במהירות מתונה ומגיעים בזמן.
זכיתי לסיור ברמת הגולן עם דוד, שנסע לשם במסגרת עבודתו. הוא היה גאה בבתים שבנה בקבוץ שניר, בגשור ועוד ושמח בהשגיו. בהזדמנות, הוא אמר "יש לי חלק בבניין הארץ, תרתי משמע".

דוד לא עסק בפוליטיקה, אבל היה ער לנעשה ומעורב במה שקורה בארץ. כשהתמנה דוד לוי לשר – צחק דוד תם ואמר: "זה יהיה שר? עצלן ורשלן, הגרוע בפועלים שהיו בקבוצת הבניין שלי – אוי למדינה שאלו הם שריה."
כשחזר דוד מפעילותו והתיישב בקבוץ, התחיל לנהל את הבניה במקום. בכל פינה בחצר הקבוץ תמצא את טביעת ידו המבורכת. באחרית ימיו, לאחר שרעייתו לאה נפטרה, החל לטפח במסירות את קברה והמשיך לנהל את משק ביתו בקפדנות בסדר ובנקיון. בעיקר שקד על קשיריו עם הילדים והנכדים.
דוד הוריש לנכדים מסורת שהיתה שמורה אתו: אהבה לארץ וליושביה, אהבה וגאווה לעדה התימנית.

חיה גזית

דוד ואני נפגשנו והכרנו בילדות כחניכים בתנועת " מחנות העולים". גרנו באזורים שונים של ירושלים, קיבלנו חינוך שונה, הוא בא מרקע דתי ואני חילונית.
אך בתנועת הנוער היה מגוון רחב של נערים לומדים ועובדים והיו מפגשים ויצירה משותפת. דוד היה בוגר ממני ונעזרתי בהדרכתו, הוא בלט ביוזמות בארגון הפעולות והטיולים. הכרתיו לראשונה, כבחור נמוך עם בלורית צפופה של תלתלים שחורים וזוג עיניים נוצצות. דוד היה בן זוגי בריקודי עם בערבי שבת בצריף, שהיה מקום המפגש לפעולות וארועים. את הצריף הקמנו במו ידינו בשבתות וחגים וכבר אז הראה דוד את כישוריו בבניה.

כשבגרנו, דוד עבר לקן השומר הצעיר ואני לא נפגשתי איתו זמן רב. אך קרה המקרה ואבי שהיה מנהל בניה ב"סולל בונה" היה צריך עובדים ליציקת בטון, החליט להעזר בבוגרי הקומונה של השוה"צ בשבתות, והנה דוד הגיע לצקת את גג ביתנו.

בשנת 1946 הגעתי לנחלת יהודה לקבוץ ו' ושם הכרתי את דוד מחדש כבר כבעל משפחה ולא השתוממתי שעסק בעניני בניין.
לפני כמה שנים, ליום ירושלים הוחלט להפיק סרט על ירושלים ודוד ואני יצאנו להראות את אזור ילדותנו. היתה זו הפעם הראשונה שראיתי היכן גר וחי, את בית ספרו, את בית הכנסת וזאת היתה חוויה בלתי נשכחת ומרגשת.

דוד הלכת מאיתנו בשלווה ובשקט שאפיינו אותך, מבלי להפריע לאיש, צנוע וטוב לב.

רינה עציון