דפי הנצחה

טובה יפה
בת ליאו ורבקה הייט

נולדה: 11.01.1928
נפטרה: 26.12.2000

אמא של: הרן, אדמון, ריבה ונעמה.
סבתא של: דנית, גלי, שרון, חמוטל, ליאור, הדר,
יובל, מיה, גיא ונועה.


סיפורה של אמא הוא סיפורם של המהגרים היהודים ממזרח אירופה לאמריקה הצפונית בראשית המאה העשרים. הוריה, שהיו מאזור צרנוביץ, הגיעו בגיל צעיר לחופי ניו-יורק. הם התיישבו בברונקס ואמא נולדה שם ב - 1928.

משפחתה הייתה משפחה ענפה, אמא ואחותה פנינה, שנולדה שנתיים אחריה, גרו עם הסבים באזור יהודי בו שלטה שפת היידיש. הסבים לא התבוללו לחיים ולתרבות של "העולם החדש", הם לא ויתרו על חיי "השטטל", לא למדו אנגלית וחיו לפי המסורת של יהודי מזרח אירופה.

הילדות של אמא עברה בתקופת המשבר הגדול שפקד את אמריקה, בו ההורים נאבקו קשה כדי לפרנס את המשפחה. ב1934 אמה נפטרה, כשאמא רק בת 6. כעבור שנים אחדות נפטר הסבא שלה ושתי הבנות גדלו לבד בבית סבתן. ב 1942 עברו הבנות לבית של דודן, כי הסבתא שלהן כבר לא יכלה לגדל אותן לבדה.

בית הדודים היה במרחק כמה צעדים מקן השומר הצעיר והאווירה של הקן משכה את שתי הבנות בכוח לתנועה. כאן עברה אמא את כל השלבים מחניכה למדריכה בניו יורק ומחוצה לה, לתפקיד של ראש קן עד למזכירת ההנהגה הראשית של צפון אמריקה עד לעליה ארצה. אמא הגיעה לעין דור בעקבות אבא ויחד הקימו כאן משפחה ונולדו ארבעת ילדיהם.

ההתחלה בעין דור היתה לה קשה כי היא לא השתייכה לקבוץ ד'. לקח לה זמן רב להתערות בחברה החדשה ולהבין את אורחות חייה. לאט לאט מצאה את דרכה בחיים הקיבוציים תוך פעילות במסגרת החינוך המשותף. בנוסף לעבודה בחינוך אמא הייתה פעילה בתחומים שונים: במזכירות, כרכזת ועדת השתלמות, בהכוונה מקצועית, רכזת הועדה הפדגוגית, כמנהלת בית הספר בעין דור וחברה בועדת חברה.

במהלך השנים יצאה המשפחה לשליחויות של חמש שנים בשתי תקופות שונות.

מאז מותו של אבא אמא לא התאוששה, למרות שהמשיכה להיות פעילה ותורמת ולהיות מאד אהובה ומשמעותית לסובבים אותה. למשפחתה – לילדיה ונכדיה המכה הייתה קשה. כל כולה הייתה דאגה ונתינה אחת גדולה.

כתבה נעמה על פי "דפי החיים"


אמא שלי יקרה וכל כך אהובה
הרוח נושבת והומה לה הצמרת
נומי לך אמא נומי
כי את הנר כבר כיבית.
רציתי להגיד לך כל כך הרבה דברים
אבל את כבר החלטת שאת עוזבת.

רציתי להגיד לך שאת האישה המקסימה והנפלאה שהכרתי ואת אמא כל כך אהובה ומסורה. אמא, שבגשם ובקור ובלילה, תמיד באה לכסות אותנו לראות שהכל בסדר.
אמא שתמיד תמיד רצתה לדעת איך אנחנו מרגישים, אמא שתמיד רצתה להיות שותפה אבל אף פעם לא התערבה.

אני כל כך אוהבת אותך אמא. את שכל כך דאגת לכולנו וכל כך רצית שיהיה לנו טוב, את עצמך שכחת בצניעותך וטוב ליבך המדהים, לא רצית להיות לנו לנטל.

כל כך היה לך איכפת מה נשמע אצל כל אחד מאתנו ונכדיך ונכדותיך היו בשבילך מקור לגאווה גדולה והם כל כך אהבו אותך. כל כך אהבת ודאגת לכל הילדים שעבדת איתם והם נתנו לך את הכוח לקום כל בוקר ולהמשיך את היום.

אימא עם מסירותך, דאגתך, אהבתך ונאמנותך לחינוך נכון, לימדת הרבה מאד ילדים שהיום אומרים לך תודה.

אמא שלי יקרה ואהובה אני כל כך הייתי רוצה לקוות שאכן תגיעי שוב לזרועותיו האוהבות והתומכות של אבא, כי זה הדבר שרצית מכל.

אני מרגישה כאב כל כך חד, כאב של החמצה,
כאב של תחושת עוד רגע, עוד קצת בבקשה, אל תלכי כל כך מהר. אבל את כבר החלטת לכבות את הנר. כיסית את כולנו, אמרת לנו לילה טוב
והלכת, הלכת לבלי שוב.

אמא שלי
נוחי בשלום ליד אבא אהובך
ריבה