דפי הנצחה

טובה סרי  ז"ל

טובה נולדה  בפולין בוורשה בשנת
1928. בהיותה בת 3 אמא  שלה הבינה שחייהם
בסכנה בפולין ושכיהודים אינם רצויים והמשפחה עולה לישראל. תחילה גרו בבני ברק ומשם
עברו לתל אביב. טובה למדה בבית ספר ביאליק ויסוד המעלה והייתה חברה בתנועת הצופים.
זיכרונות הנעורים מלווים בזיכרונות של שלטון המנדט הבריטי בארץ וחיילים חמושים
ברחובות תל אביב.

עקב יוקר התשלום לתיכון
בגימנסיה הרצליה בתל אביב טובה עוברת לחיות וללמוד בבית ספר  החקלאי "עיינות". זו הייתה תקופה יפה,
של הצלחה בלימודים, רכישת חברים ונפתח בפניה עולם חדש. בתקופה זו, היכרות עם אשר
אותו הכירה כבר מגיל 14, הופכת לזוגיות.

בתקופה זו קיבוץ בארי
החליט לגייס גרעין מ"עיינות". יוקי גרוספלד היה המדריך, שייצג את בארי ובא לשכנע את הגרעין
להצטרף לקיבוצם.

עם סיום לימודיה טובה
ואשר נישאים ויחד עם קבוצה שבעתיד תלך לקיבוץ בארי הם יורדים לעבודה בסדום במפעל
האשלג.  התנאים הפיסיים היו קשים:. חום של
45 מעלות. מגורים באוהלים. עבודה במשמרות לילה במפעל האשלג. טובה עבדה  בשטיפת כלים החל מהשעה 3 לפנות בוקר, ובהגשת
אוכל בחדר האוכל .

בתקופת שהותם בסדום
בשנת 1947, הוכרז על הקמת המדינה באו"ם דבר שהוביל לתקופה של התקפות  על הישובים היהודים. טובה שבהריון עם בנם הבכור
חנן עוברת לגדרה , היכן שהגרעין של בארי שוכן.

הייתה זו תקופה קשה
ומתוחה.  חנן, אחיו של אשר, נהרג בירושלים
בקרב על בית-צפפה. הוא היה החייל הראשון של מדינת ישראל שנפל, לאחר שהוכרז על
ההגנה כצבא החוקי של מדינת-ישראל-צה"ל. לבנם הבכור קראו חנן על שמו.

טובה ואשר מעורבים
בחיים בבארי, חיים שדורשים מחויבות לקיבוץ והתמודדות במצב בטחוני לא פשוט. בשנת
1952 נולדה הבת נעמי  בבאר-שבע ונדרש
לאשפזה בהדסה בירושלים וגם תקופה זו דרשה הרבה נסיעות וקשיים.

בשנות ה-50 היו ויכוחים
פוליטיים  בתוך מפ"ם שהביאו להתפלגות ולוויכוחים
בקבוצים- גם בבארי. טובה ואשר יחד עם קבוצה נוספת עוזבת את  קיבוץ בארי. ופונים לקיבוץ הארצי להיקלט בקיבוץ
אחר.  הם מוזמנים לעין דור וכאן  הרגישו  יחס מאוד  מאוד חיובי. לאחר התלבטות הם נקלטים בעין דור
באוגוסט 1954.

תחילה עבדה   טובה בחינוך
ובמטבח. ב1962- נולדה בת הזקונים -אדווה.

 ב- 1966, עם הקמת מפעל טלדור,טובה מתחילה  לעבוד במבדקה ומשתתפת בהקמת מערך בקרת איכות
ואבטחת איכות וזוכה  לבדוק את הכבל הראשון
שיצא לשוק. 25 שנים ריכזה  את המיבדקה.

טובה מילאה תפקידים
רבים בקיבוץ כחברת ועדות ורכזת: בוועדת חגים, חברים, קליטה, עלון, תרבות, מינויים ורכזת
ועדת צריכה במשך 5 שנים. הייתה חברת מזכירות, ועדת משק, ועדת עבודה וועדת קלפי. טובה
הייתה אכפתית מאד, דעתנית ומעורבת בחיי הקיבוץ.

במלחמת יום
כיפורים ב- 1973 , חנן היה נעדר במשך 6
שבועות  עד שנודע שנהרג בקרבות בסיני.

בינואר 1989 נפטר אשר.
אשר התקשה להשלים עם נפילתו של חנן ומצב זה הביא אותו להסתגרות וסבל רב, נפשי  ופיסי .

טובה כתבה בזיכרונותיה-
שארבעת התאריכים הקשים מאד עבורה כל שנה: הם
נפילת חנן בנה, מותו של אשר, נפילת הדוד חנן ויום הזיכרון לחללי צה"ל.

 בשנות חייה האחרונות מצאה טובה שמחה בבנותיה,
בנכדים, בלימודים במכללה האזורית  ובמעורבות בפעילות הוותיקים.

 עם התדרדרות מצבה הבריאותי, זכתה לעזרה של עובדת
ואחר כך לטיפול מסור בנווה דור.

יהי זיכרה ברוך

אמא-  נעמי טל

עם כאב גדול וצער
באנו היום ללוות את אמי טובה סרי היקרה בדרכה האחרונה..

היתה אשת פעלים שפעה
הומור טוב .

אמא נישאה לאבי אשר .
בהיותו נער יפה תואר רוכב על סוס ניצתה אהבתה אליו.

נישאו וכך הביאו
לעולם שלושה ילדים: חנן הבכור- זיכרו
לברכה, נעמי האמצעית ואדווה בת הזקונים.

 אמא הייתה אישה מאד פעילה ותרמה רבות לחברה בה
חיה.

 עבדה בעבודות שונות: טיפול בילדים, בקומונה,
במטבח, עד שהוחלט להקים בעין דור מפעל לכבלים של חשמל ואז נשלחה לתקופה של חודשיים
לשווייץ וצרפת ללמוד את הנושא, חזרה והקימה את מעבדת המפעל ועבדה בה שנים רבות.

 בהגיעה לגיל הפנסיה פרשה מעבודה.

בנוסף לעבודתה תרמה
רבות לחיי התרבות בקיבוץ. השתתפה בוועדות חגים וכמו כן הייתה מכינה את
הכוריאוגרפיה להופעות הריקודים בחגים.

 אמא פינקה אותנו בעוגות גבינות ותפוחים נפלאות
שהכינה.

 קשה לי לדבר עליה בלשון עבר.

 הייתי איתה בשנים האחרונות בהן התגוררה בבית
הסיעודי. ביקרתי אותה יום יום וניסיתי לעשות בביקורי את הטוב ביותר בשבילה. שיהיה
לה טוב.

תמיד ציפתה להגעתי, לטיפולים
שהייתי נותנת לה יום יום. תמיד שמחה שהגעתי.

אמא הייתה אישה מאד אינטליגנטית
ואנשים אהבו לבקר ולשוחח איתה.

 יום לפני מותה היה ערב שירה וריקוד בנווה דור
והיא השתתפה ושרה. יחד החזקנו ידיים והתנוענעו וניכר בה שהיא מאד שמחה.

הייתי בהלם כשקראו לי
למחרת בבוקר והיא כבר באמבולנס וסביבה מטפלים, והצטרכנו לסוע לבית החולים.

 בבית החולים קיוויתי ליד מיטתה שיקרה נס והיא
תתעורר, למרות שהרופא אמר שזה הסוף.

אבל על פניה הייתה
נסוכה כל הזמן שלווה עמוקה.

 שלום לך אמא יקרה, תנוחי על משכבך בשלווה עד
עולם.

 נעמי טל