דפי הנצחה

סמי (שמואל) ורסנו

נולד בעיר סופיה בבולגריה בתקופה הקשה שבין שתי מלחמות העולם. בן למשפחה יהודית פשוטה, אבא מוכר דברי סידקית ואמא שגידלה במסירות את ששת ילדיה. בילדותו ונעוריו התמסר סמי לשתי מטרות גדולות, לימודים וחברות בתנועת השומר הצעיר.

סמי סיים את לימודיו בבית הספר הטכני הגבוה בסופיה ובמקביל היה חבר מרכזי בקן השומר הצעיר, והכין עצמו לעליה לארץ, להיות חבר קיבוץ. ב- 1940 עלה לארץ בעליה הבלתי לגלית. ניצל מאסון האניה "פטריה", וישב שנה במחנה המעצר "עתלית" עם יתר חבריו לעליה.

בעתלית התאהב סמי במזל ועם השחרור התחתנו השניים והצטרפו כחברים לקיבוץ ארץ ישראלי ו' שהפך במהרה לקבוץ עין דור והיה לביתם עד יום מותם. את חייו בעין דור הקדיש סמי למשפחה ולעבודה. נולדו הילדים אילן, רן, ומרים אותם גידל עם מזל באהבה גדולה ובמקביל פיתח את ענף המים בעין דור, עליו היה אחראי שנים רבות. בתחילת שנות השבעים החל סמי עובד ב"ארגון עובדי המים" והעניק מניסיונו הרב לישובים רבים, ולקח חלק בהקמת מאגרי מים חשובים, המשרתים אותנו עד היום הזה.

בסוף שנות השמונים חזר סמי לעבודה בעין דור ועבד במפעל ובמקביל התמסר לחלום ישן לכתוב ולספר את סיפור חייו בבולגריה ובישראל. בסוף חייו התמודד סמי עם בעיות בריאותיות רבות, ועם מות אשתו היקרה מזל. בשנתיים האחרונות חי סמי מוקף באהבתה של משפחתו הגדולה וזכה אפילו לראות את נינו הראשון. וכך בשיבה טובה עטוף באהבה גדולה של ילדיו ונכדיו סיים את חייו.
עזרא אלמוג

◊ ◊ ◊ ◊ ◊

אבא!
היה איש - ואיננו עוד
כל חייו עשה,פעל, יצר
ועכשיו - אין. נמוג, פג.

היה לי אבא - ואיננו עוד
כל חייו נתן, תמך, עזר וגידל
ועכשיו - איננו. די, נגמר.





אבא יקר שלי - איש יקר
כל-כך רצית, כל-כך רצית ללכת לאמא - אך לא רצית להפרד, להפרד מאתנו שכל-כך אהבת.
שנתיים בילינו יום יום.
שנתיים שהכרתי אותך מחדש
הכרתי ואהבתי
היית כל כך קרוב, כל כך חשוף
כמו שמעולם לפני כן לא היית.

וסבלת –
החשיפה והקרבה הקשו עליך - ביישו אותך.
אך אתה , באומץ לב מיוחד – השלמת, ידעת שאי אפשר אחרת. אך לא פעם רצית להיבלע.
רצונך היה חזק - כאילו הוא זה ששימר אותך בכבודך.
והוא באמת שמר עליך.
עד יומך האחרון כבדנו את רצונך והתיחסנו אליו. ומתוך דמדומי גסיסתך – פעלת, ולא עזבת.

אבא שלי - איש יקר, יקר.
עיניך הכחולות היפות עדיין מביטות בי,
אומרות הכל.
ידעת - ידעת שמותך קרב
ידעת כי כמעט תכננת אותו
הרגשת את גופך - והצטרפת לרצונו.
עזרת לו - השלמת.
הפסקת לאכול, לשתות וסרבת לטיפול
עד השעה האחרונה - הנחית
וכל כך אני מעריצה אותך על כך.
הענקת לנו ימים להיפרד
ובאנו אחד אחד, מי שיכול להפרד ממך.
החזקנו אותך, לטפנו, נגענו ונשקנו.
ואתה קיבלת הכל באהבה והחזרת בלחיצה ובמבט - שנדע.
ומאהבה זו לא היה לך קל להיפרד - כאילו אמרת
בסדר אני בא, הולך - אבל עוד קצת עוד דקה עם אהובי. אבא הרבה רציתי לומר לך - ואמרתי הכל
הרבה רצית לומר - ואמרת.
נוח בשלום, אבא שלי.

היו לי הורים ואינם עוד.
כל שיכלו, נתנו
וכל שיכולנו, נתנו.
היו שלום אהובי לבי
נוחו בשלווה.

מרים