דפי הנצחה

דוד פרנק
נולד 6.1.1940
נפטר 3.10.1997
בעלה של נעמי
אבא של: סמדר, רינת, תמיר ואילה
סבא של: תום, פרח, לי ואופק.

דוד נולד ב- 1940 באורוגוואי. הוריו היגרו מפולין לאחר מלחמת העולם הראשונה והקימו את ביתם באורוגוואי. שם נולדו שני ילדיהם. דוד הוא הבן הצעיר, ואחיו מבוגר ממנו ב- 11 שנים.

מקור הפרנסה של המשפחה היה ארגון מסיבות ואירועים לקהילה היהודית. דוד, שהיה קשור מאד לאביו, למד את רזי המקצוע כבר מגיל צעיר, והיה חלק בלתי נפרד מעשייה זאת, שהיוותה מקור לגאווה וסיפוק למשפחה.

כשהיה נער, נפטרה אמו ודוד החליט לעלות ארצה ולבדוק אפשרות לקליטת המשפחה בארץ.
הוא הגיע לקיבוץ והתאהב במקום ובאנשים, והחליט להשאר ולהקים כאן את משפחתו.

בשנותיו בקיבוץ עבד דוד בפרדס, כנהג ב"תבור", ב"טלדור", בכלבו ובמטבח על אגפיו השונים, - עבודה שהיתה גם תחביב. הוא היה פעיל בועדות רבות והקדיש הרבה ממרצו לעבודה ולפעילות קיבוצית

דוד ליווה אותי 30 שנה כבעל נהדר ואבא נפלא לילדינו. בעניין ובמעורבות עקב אחרי התפתחות ילדינו ותמך בהם באמונה ובסבלנות. בשנים האחרונות זכה גם להיות סבא אוהב ואהוב מאד לנכדינו.

הוא נפרד מאתנו אחרי שמחת החתונה של בננו, כשהוא עוד מלא תכניות לעתיד.

את ראש השנה אזכור עם רגעים של שמחה, של כאב ושל ציפייה לנס; אפילו אהבתם הגדולה של בני המשפחה קצרה מלהושיע. זאת הרגשה שקשה לתאר, שאתה כבר לא אתנו. ואנו כואבים.
נעמי

 

אבא –

כל חייך היית איש גדול, שבתוכו צמחה ופרחה נשמה גדולה ונפלאה מאין כמוה.
ולבך אוהב ונותן בלי די. לבך הטוב והיקר אפיין את כל אישיותך ונשמתך, והלב הזה, שהיה כל כך טוב, אך גם חלש – עייף פתאום.

תמיד נזכור אותך, אבא, מחייך, מסדר את כולם, שר ונהנה להיות עם אנשים וילדים, בצבור גדול וגם בשיחות פרטיות, תומך ואוהב.

אנחנו מביטים בדמותך הנשקפת לנו מתמונות, ומתגעגעים. אתה חסר לנו. נפרדת מאתנו בשיא, פרידה שרק אתה יכול לארגן כמותה. ובלבנו תשאר תמיד כאבא נפלא, יחיד ומיוחד, וכמקור בלתי נדלה של כוח ואהבה.

 

סמדר, רינת, תמיר ואילה


פניו של דוד מביטים אלי מכל עבר. יחסו החם והאוהב, נועם הליכותיו, גישתו לאדם, ההומור הנפלא, גרמו לי לאהוב אותו.

בשיחה ממושכת שניהלנו אתו, הוא שכנע אותנו להחליט על בואנו לקיבוץ. הוא פרש לפנינו את השקפותיו, הראה לנו את התבור, את יפי המקום, נתן לנו לשמוע את השקט ולחוש את השלווה. הוא בטא את הדברים החשובים בעיניו: אורח חיים פשוט ולא ראוותני, משפחה מאושרת, סביבה נעימה, חברה תומכת ואוהבת. הוא היה אדם נטול גינוני כבוד, אוהב אדם.

הוא לקח חלק בכל אירוע בו היה צורך באיש ארגון מעולה: כמנחה, טבח, מבדר ואדם שיפיח רוח חיים. באירועים אלה דוד בלט בנוכחותו ובהומור הנפלא שלו.

גישתו של דוד לילדים, התיחסותו אליהם כאל שווים, התבוננותו בהם בגובה עיניהם, גרמו להם להעריץ אותו, ולהקשיב לסיפוריו בפה פעור. לא תכונה אחת או שתיים גרמו לי לאהוב אותו, אלא כל מכלול אישיותו ופועליו.

זאבי

 

משול האדם לעץ השדה. כמהו גם אתה היית אדם ענק כעץ אשר נותן מטובו לכולם ואפשר לבוא אליו, להתחבא בצלו ולהשען על גזעו הענק. תמיד, כשחשבתי שכלו כל הקצין, יכולתי לשאוב עוד מעט כוח ולהמשיך הלאה…

כמו עץ, הזקוק לאדמה טובה, נשתלת לתוך המשפחה שלנו והפכת לי לאח גדול ולמורה דרך לחיים.

עשיר ומאושר יצאתי למרחקים ביודעי שאחי הגדול שומר על כל אשר השארתי בבית. תמיד, בצאתי מן הבית אותה הברכה: "סע לשלום ואנחנו נדאג לאמא.."

אך עץ ענק, שלא מרכין את ראשו בסערה, עלול להשבר. ואתה לא רצית להרכין את ראשך ולצמצם את פעילותך כשכבר ידעת שבתוכך מתחוללת סערה גדולה, לא רצית להוריד הילוך בקצב נסיעת חייך, וכשכבר היית מוכן לכך, כנראה היה מאוחר מדי.

אנו נשמור חיוכך בזכרוננו.

ברכה ויאיר