דפי הנצחה

שרה אורן ז"ל
23.2.1920 - 22.2.2004

בת סופי ונפתלי בכר
רעייתו של ארי אורן ז"ל
אמא של נדב ושלומית
סבתא של גלעד, נאוה, עירית, בני, ענת, מיכל, דניאל ויעל.
סבתא רבה של: שרה, קובי.


שרה אורן לבית בכר נולדה בשנת 1920 בסליבן שבבולגריה, למשפחה ענייה. משפחתה התפרנסה בדוחק מחנות מכולת.
מגיל צעיר עזרה לפרנסת המשפחה בעבודות תפירה ורקמה ובבתי חרושת. למרות שעזבה את בית הספר אחרי כיתה ח' לא הפסיקה ללמוד, כשהיא הולכת למורה שיצא לגמלאות ותוך כדי קריאת הספרים שהיו בספרייתו התחברה לעולם הספרות בכלל ולסיפורים יהודיים בפרט.
כמו כל הילדים היהודים בכפר למדה בבי"ס יהודי עברית והצטרפה למכבי הצעיר. בנעוריה הגיעה לעיירה שליח מהארץ שאסף את כל ילדי העיירה וסיפר להם על הקיבוצים ועל ארץ ישראל. אז החליטה את החלטת חייה לעלות לארץ ולחיות בקיבוץ. קן השומר הצעיר שהוקם ע"י חבורת הנערים הופך למרכז חייה. הם לומדים עברית מטיילים בסביבה נוסעים למחנות קיץ לומדים על הציונות על בורכוב ועל הקיבוץ.
למרות שרבים מחבריה פונים לתנועת הנוער הקומוניסטית היא לא מוותרת על רעיון העלייה לארץ ונרשמת לתור לעלייה.
ב – 1941 היא מקבלת הודעה להתייצב בנמל וורנה ולהצטרף לאנייה שמפליגה לארץ.
בפברואר 1941, היא נפרדת מחבריה, שלמרות החשש מהכיבוש הגרמני המתקרב, חושבים שיצאה מדעתה, וממשפחתה שתמכה בה וקיוותה לעלות בעקבותיה.
העלייה לארץ הייתה מלוות טלאות רבות באניה צפופה וכמובן ללא רשיונו של המנדט הבריטי ששלט בארץ באותם ימים.
האנייה נתפסת ע"י הבריטים וכל הנוסעים הובלו למחנה מעצר בעתלית. הזיכרונות העיקריים מהחיים במחנה המעצר דווקא היו קשורים בכך שהבריטים הרשו לאמנים להיכנס ולהופיע בפני העצירים. היא רואה שם מחזה של תיאטרון הבימה בכיכובה של חנה רובינא ומאז נעשית מעריצה של עולם התיאטרון.
היא וקבוצתה מפונים לקיבוץ עין החורש. ההיכרות הראשונה עם הקיבוץ הלכה למעשה מחזקת את אהבתה ורצונה לחיות בקיבוץ.
היא מעוניינת להצטרף לקיבוץ חדש, פונה לגרעין א"י ו' השוכן בנחלת יהודה ומתקבלת לקבוצה. מיום שהגיעה לקבוצה זו הרגישה שמצאה את מקומה בחיים.
היא עבדה בכל עבודה שהתבקשה, בכביסה, בתפירה, בבניין ובחקלאות. בערבים היא מדריכה בקן השומר הצעיר בראשון לציון.
היא נוסעת באופניים לפעולות ויחד עם חניכותיה עסוקה בשיחות על בעיות הזמן ותורת בורכוב.
היו זמנים שהייתה צריכה לחזור בלילות בזמן עוצר ולהתחמק מהחיילים הבריטיים שלגאוותה מעולם לא תפסו אותה.
הייתה זו תקופה מאושרת עבורה. באותו זמן מתחילות התוכניות למעבר ליישוב קבע וכל אחד מתלבט על מקצועו העתידי, שרה רוצה לעבוד בחקלאות ולאחר התלבטות הוחלט שהיא תלמד גינות נוי.
מכיוון שלא היה בית ספר מתאים, היא נשלחת לקיבוץ שער העמקים ולומדת תוך כדי עבודה את שמות העצים ודרכי העבודה בגינה. באותה תקופה היא פוגשת את ארי אורן – עולה מארה"ב , והום הופכים לזוג ונישאים רק רגע לפני שנדב נולד....
מתחילת ההתיישבות בעין דור היא שוקדת על פיתוח נוי בתנאים קשים. בוץ עמוק בחורף וחום ויובש בקיץ.
לאט לאט הקיבוץ מתפתח ויחד עם הבנייה מתפתח גם הנוי.
רבים מהעצים והדשאים הראשונים שנשתלו וטופחו על ידיה וע"י צוות הנוי הקטן של אותם ימים מלווים אותנו עד היום.
באותו זמן מתרחבת המשפחה: נולדים נדב ב – 1950 ושלומית ב – 1956. אמא של שרה, סופי חיה את שנותיה האחרונות עם המשפחה בעין דור.
ב – 1957 המשפחה יוצאת לשליחות השומר הצעיר בקנדה וארה"ב. תוך לימודי השפה האנגלית, שרה מגלה עולם חדש וגם פעילה בארגון חגים והמקהלה בקן – תחילה במונטריאול ואחר כך גם בלוס אנג'לס.

עם חזרתה לקיבוץ היא חוזרת לעבודה בגינות הנוי, פעילה בועדת חברים, צוותי חגים וכחברת המזכירות.
בסוף שנות ה – 60 היא מתחילה לעבוד במכון לחקר התנועה הקיבוצית בגבעת חביבה. לומדת לערוך ראיונות ולהכין חומר למחקרים אקדמאיים. מתחילה להכיר את נושא הנחיית הקבוצות ואף לומדת מדעי ההתנהגות באונ' חיפה ובמכללת רופין.
ב-1970 היא נבחרת למזכירת הקיבוץ ב – 1972 היא יוצאת לפעילות במחלקה לחברה של הקיבוץ הארצי ומסייעת בתהליכים חברתיים בקיבוצים רבים.
בסוף שנות ה – 70 היא חוזרת לעבודה בקיבוץ. נכנסת לעבודה במתפרה, מתחילה להתפנות לנכדים הראשונים, ילדיו של נדב.
מתקופה זו ועד למותה שלושה תחומים מילאו את חייה: המשפחה, המתפרה בה טרחה על עיצוב שמלות להנאת חברות הקיבוץ וריכוז פעילות בו. חברה.
בשנים אלו גם הקיבוץ משגשג ונראה שהגיע אל המנוחה והנחלה.
שרה וארי יוצאים לטיולים רבים בעולם, היא עוסקת בטיפוח הבית והגינה, יוצאת לסרטים ותיאטרון, מרבה לקרוא ולראות מחזות בטלויזיה. נהנית מגילוי מחדש של רזי המטבח הבולגרי תוך הכנת ארוחות מדהימות למשפחה המתרחבת.
שרה טענה שהגשימה את שלושת חלומות נעוריה: היא עלתה ארצה, הקימה קיבוץ וחיה בו, שבישבילה היה המקום הטוב בעולם והקימה משפחה עם בעל אהוב וחבר אמיתי. ילדיה ונכדיה חיו לידה כל חייה ומילאו את ליבה בגאווה.

בחודשיה האחרונים – מספר חודשים לאחר מותו הפתאומי של ארי, בעיות בריאות הופכות את חייה לקשים מאד. ב – 19.2.04 הלכה לישון למנוחת הצהרים כשעוד באותו בוקר תכננה שבחודש הקרוב תחזור לאיתנה ותחגוג את יום הולדתה עם הצוות המסור שטיפל בה בנווה דור ועם המשפחה. משינה זו לא התעוררה.
שרה נפטרה ב – 22.2.2004. נקברה ליד ארי, בבית הקברות של עין דור, תחת העצים שהיא שתלה.
ילדיך האוהבים
נדב ושלומית.