דפי הנצחה

מילים של שלום, שי אהוב.
נסיך ילדותי, ילד נדיר פני מלאך, ששבה את לבי, אי שם בראשית שנות השבעים.
תמונה ראשונה עולה מולי: ישעיהו המסור מסיע את שי בעגלת פעוטים.
מהטרנזיסטור הנצחי בוקעת מוסיקה קלאסית תמיד, וכך באורח קבע הם באים לבקר את רפאל באלון.
לנו, אלה שנים ראשונות במוסד. רפאל ואני ישנים באותו החדר ושי הקטן הופך במהרה למושא אהבתי.

כבר מגיל צעיר מגלה שי כשרונות מיוחדים:
כשעבר לגן בגיל שלוש, התקשה להירדם במנוחת הצהריים, ולכן עזר למטפלות לחלק את הכביסה. תוך כדי זיהוי שמות הילדים על הבגדים, שי לימד את עצמו לקרוא.
חולפים השנים, אמצע שנות השמונים. שי כבר מוסדניק בכיתה ט' ואני נכנסת לעבוד כמטפלת בקבוצתו "קשת".
תמונות רבות זכורות לי משנים אלה, וביניהן שעת ניקוי הבית בבוקר, כששי משמיע במיוחד עבורי את הקונצ'רטו
מס' 1 לפסנתר של שופן.
בתקופה זו, שי חוזר אט אט אל המוסיקה הקלאסית שזנח, והיא מצטרפת לרפרטואר המוסיקלי העצום שלו, שהלך והתרחב. בשנים אלה, פגשתי לראשונה את אחת התכונות המיוחדות ביותר של שי, הפתיחות.

שי היה היפוך מוחלט מכל מרובעות. בשיחות אתו, נדרשתי שוב ושוב להתעלות על שמרנותי ולנגב את אבק
ההרגל ממחשבותי.
היתה בשי גם סקרנות מופלאה לכל הסובב אותו, התענינותו חבקה עולם ומלואו: מוסיקה וספרות, היסטוריה, שפות ותרבויות שונות.
שי גילה ענין ואכפתיות גם בחיי הקבוצה והקיבוץ ובדילמות הנלוות להם, ובעיקר אהב אנשים בכל מקום.

שי פגש אנשים מכל הגילאים והגוונים, איש שיחה שאין כמוהו וידיד מסור ותומך לרבים כל כך.
בגיל 17, שי יוצא עם משפחתו לשליחות תנועתית בלוס אנג'לס ותורם מכישוריו כמדריך בתנועה. גם בלימודיו עושה חיל: אחרי שלושה חדשים בארה"ב, שי זוכה בפרס, על חיבור שכתב באנגלית בנושא הערכים האמריקאים, לאחר המלצתו של הסופר ארוין סטון, שישב בחבר השופטים. חיבורו מתפרסם ב- L.A. Times.
שי אהב מאד ספרות אנגלית, הוא כתב שירים ומסות בשפה זו ורצה להעמיק את לימודיו בתחום זה.

ושוב עוברות השנים. משפחתו של שי שבה מהשליחות, ושי מחליט לנסוע ללונדון. בקיץ 93' שי חוזר לקיבוץ.
הידיעה המרה על מחלתו מכה בנו קשות.
עומד מולך שי אהוב, אדם יקר וצעיר כל כך והנסיבות קשות מנשוא.
מאין תבוא נחמה, היכן תמצאנה מילים שיתנו פשר ומשמעות לחיים?
חולפים שבועות ואז, באורח מופלא, בהירות חדשה מפציעה פתע, ושי יוצא מהחידלון לחיים. מדריך במוזיאון הארכיאולוגי במעורבות ובכשרון רב, מורה אהוב לאנגלית ומוסיקה במוסד, וגם מרצה ברחבי הארץ על מחלתו, מתוך תחושת שליחות והכרה.

שי ברוך הכשרונות, תורם כ- D. J. באירועי תרבות, ומגלם בעוצמה את דמותו של נפוליון בפורים. קיבוץ שלם עומד ומריע לו ברגע מצמרר, שלא יישכח.

שי נאבק על החיים ועל טעם החיים, ובמקום זה התגלתה רוחו במלוא גדולתה.
בשנים אלה, נרקמת בינינו ידידות עמוקה. שי ואני נפגשים בבתינו ומדברים על הכל, שיחות של גילוי לב בהן פער הגילים נעלם. שי משתף אותי בהרהוריו וקורא בפני דברים שכתב, ואני מודה לשי על כל שעת חסד אתו.
תודה לך שי, שהיית לי ידיד אמת ואדם מיוחד במינו. רגעים אלה אתך , שמורים בלבי למשמרת נצח.
לישעיהו ופאולה, לרפאל, יואל ואלדד היקרים - נשאתם את שי על כפיים, בגבורה שאין כמוה.

שי היה ויישאר תמיד, נסיך אהבתנו המופלא.
איריס יהלום