דפי הנצחה

לוטי יהלום ז"ל
15.3.2004 - 20.7.1921
בת לאופולר וקרולינה שפיר
רעיתו של צבי
אמא של: גדעון ודורון
סבתא של: אוהד, טל, שחר, גלעד, יונתן ונרי

סבתא נולדה בכשרים ליולי 1921 באלספלד שבגרמניה. שמה בילדוותה היה ליזה - לוטה ובקיצור לי-לו.
היא היתה בת שלישית במשפחתה אחרי אחיה הגדולים ארנסט וקורט.
כשהיתה בת שנה וחצי נולדה אחותה הקטנה טרודל.
סבתא הזכירה בחום את ילדותה באלספלד. בשעות היום שיחקה עם ילדי הרחוב וכל לילךה, אחרי שהלכה לישון, אהבה להקשיב להוריה מנגנים בארבע ידיים בפסנתר.
בגיל 10 אמה חלתה בסרטן. היא עברה ניתוחים רבים ולאחר שנתיים נמפטרה. "זאת היתה אחת החוויות העצובות בחיי" היא סיפרה "באותה שנה עלה היטלר לשלטון: בבריכת השחייה נתלה פתאום שלט - 'הכניסה ליהודים אסורה' וליד החנות של אבי נכתב - 'אל תקנו אצל יהודים'.
מאוחר יותר הוחלט שילדים יהודים לא יכולים ללמוד בבתי הספר ואהי נאלץ לשלוח אותנו לבית יתומים בדינסלקן.
בשנת 1936 עומס האירועים הכריע את אביה והוא נפטר באופן פתאומי.

ביום הולדתה ה - 16 עלתה סבתא על אונייה ביחד עם אחותה טרודי והפליגה לארה"ב לגור אצל דוןדתה, ושם שינתה את שמה ללוטי.
מאוחר יותר הצטערה סבתא שלאחר עלייתה ארצה לא חזרה לשמה המקורי לי-לו.
בתקופה זאת הכירה את חברתה הטובה עליזה ברקן שהציעה לה להצטרף לשומר הצעיר.
סבתא נקלטה במהירות בקן, צעד שהשפיע על כל מהלך חייה.

דודתה הקשוחה לא אהבה את הרעיון וסבתא החליטה לעזוב את הבית. בקן פגשה את אריה מלכין שהציע לה לעבור לגור בבית הוריו.
היא גרה אצלם כשנה ואז יצאה להכשרה לקראת העלייה ארצה. בתקופת ההכשרה גילתה את אהבתה לעבודה ברפת – אהבה שליוותה אותה לאורך שנים.
במהלך תקופת ההכשרה, התקיימה בשיקגו ועידה של השומר הצעיר. בועידה זו, שנמשכה 4 ימים, סבתא פגשה את סבא צבי.
זאת היתה אהבה ממבט ראשון, אך בגלל המלחמה הם לא יכלו לעלות יחד ארצה ודרכיהם נפרדו.

הם המשיכו להתכתב וכשהסתיימה המלחמה, חזרה לניו יורק ופגשה שוב את סבא.
הם החליטו להינשא לאחר שיעלו ארצה.
ביוני עלה סבא על האונייה וחודש לאחר מכן סבתא.
ההפלגה עברה בשקט, אך סמוך לגבולות הארץ הותקפה האנייה ע"י הבריטים ונוסעיה נשלחו לקפריסין.
סבתא נשארה בקפריסין חמישה חודשים ולאחר מכן הצליחה סוף סוף לעלות ארצה.

היא הגיעה לקיבוץ בארי, שם פגשה את סבא צבי שכבר היה בארץ והצטרפה אליו למשמר העמק.
ב – 4.4.1947 קיבלו סבא וסבתא חדר פרטי וקבעו יום זה כיום נישואיהם.
בשנה זו שמחה לפגוש סוף סוף בארץ את אחיה ארנסט, אותו לא ראתה 12 שנים.

בספטמבר 1948 נולד גדעון והם עברו לעין-דור, לאחר שהושלמה הבנייה של בית התינוקות
4 שנים מאוחר יותר נולד דורון.
סבתא החלה את עבודתה בקיבוץ כרפתנית ולאחר מכן עבדה שנים בחינוך.
בשנת 74 עברה לעבוד בכלבו, שם המשיכה לעבוד במסירות עד שחלתה.

אנחנו הנכדים תמיד נזכור את העבודה בחופשים עם סבתא בכל בו.
אני זוכרת איך רבנו בינינו מי ידביק את המחירים על המשלוחים החדשים – זה היה התפקיד האהוב על כולנו.
תמיד התרגשנו לקראת ארוחת הבוקר של יום שבת, עם הסלט המיוחד והצ'יז-טוסט שרק היא ידעה להכין.
סבתא תמיד דאגה לשלוח לנו חבילות לצבא ולא עזרו המחאות שקשה לעוד בקצב (או בדיאטה).
לא נשכח סבתא את החיוך שלך והאהבה שנתת לכולנו.

הנכדים