גברי לבנה
ילדותו עברה בחוות פטרהאלום שאביו ניהל ליד הכפר קאלושמין.
גברי נולד ב- 15 בנובמבר 1925 בצפון מזרח הונגריה ליד הגבול
הרוסי בשם ארנו וייס.
הם היו שלושה אחים
שמואל שהיה מבוגר ממנו בשנתיים ואח צעיר לסלו.
אביו ניהל חווה
חקלאית גדולה כגודל שטחי עין דור שהייתה בבעלות משפחה יהודית שהתנצרה.
ב1942 הוא הכיר את
שרה שהייתה אחת מחבורת הידידים היהודים שבילו יחד בבודפשט.
ב1940 כשרוחות המלחמה
מנשבות באירופה הפסיק גברי את לימודי התיכון ועבר לבדו לבודפשט ללמוד את מקצוע
החשמלאות.
ב 19 במרץ 44 השתלטו
הנאצים על הונגריה וגברי איבד קשר עם כל משפחתו הענפה, גברי נלקח לעבודות כפיה
ובחודשים האחרונים של המלחמה היה באזור הגבול האוסטרי ובדרך לא דרך שרד את התופת.
לאחר המלחמה עם
שחרורו נודע לו שכל 26 בני משפחתו
הקרובים נרצחו בשואה.
נותר רק אחיו שמואל שעלה
לארץ לפני המלחמה והיה ממקימי משואות יצחק בגוש עציון. לאחר מלחמת העצמאות ונפילת
הגוש היה בין מקימי הקיבוץ בתחומי הקו הירוק והקים משפחה גדולה.
אחרי המלחמה והשבר
העצום והפגישה המחודשת עם שרה הם החליטו
לעלות לארץ.
הם מתאגדים
לגרעין משמר דרך שליחים של השומר הצעיר ויחד עם הגרעין חוצים את אירופה בדרכים
קשות עד לאיטליה ובסוף מאי 49 מגיעים עם האונייה גלילה ארצה ולאחר התלבטות
מצטרפים לקיבוץ עין דור. לעין דור הגיעו 70 חברי גרעין, אך בשנה הראשונה עזבו רובם.
12 חברים מהגרעין התקבלו לחברות.
גברי ושרה הקימו את
משפחתם בעין דור- נישאו ב- 1949. עפרה נולדה ב- 1953. והמשפחה הביאה אושר גדול לגברי. לצד מעורבות רבה בהקמת
הקיבוץ החדש.
גברי עבד שנים
בחשמליה, בצוות משתנה שיחד הקימו וטיפלו
בתשתיות הקיבוץ הנבנה והגדל. שנים רבות עבד עם יצחק סמו, בשנת 1966 כשהחלה הבניה
המסיבית של טלדור הם הקימו את כל מערכת
החשמל ועם הפיצול לחשמליה נפרדת במפעל, עבר לעבוד בטלדור באופן מלא.
ב1984 אחרי 43 שנות
עבודה בחשמלאות הניח את כליו ועבר להיות רכז קניות של הקיבוץ. הוא היה ידוע
בדייקנותו הלא מתפשרת וכל מי שרצה לתפוס איתו טרמפ ידע שעם הצפצוף של חדשות השעה 6
בבוקר יש קינוח אף ורגל על הגז….
לא ניתנה שום הנחה
לאיש ….
הוא תמיד ראה את עצמו
כמשרת הציבור ותמיד עזר לכל אחד ואחת.
היה מרכז וועדת חברים
ומרכז וועדת המוסד שעסקה בהכנות לקראת הקמת מוסד תבור.
במשך כל שנותיו
בקיבוץ היה פעיל בוועדות שונות, ריכז את וועדת התכנון בשתי קדנציות שבאחת מהן נבנתה בריכת השחייה הנפלאה של עין
דור.
כחשמלאי היה יושב
תמיד מאחורי הבמה ומנהל את התאורה.
גברי ריכז את צוות
אתר ההנצחה שהיה אחראי לתכנון ולביצוע של כל הפרויקט שכלל את הכיכר הלבנה, חדר
ההנצחה, והמוזיאון הארכיאולוגי שטקס הפתיחה שלו היה באוקטובר 1986
עפרה נישאה לג'ף-
הקימו משפחה בקיבוץ ונולדו יערה, אלעד, אדם ומיה.
גברי ושרה נהנו להיות סבים, וגם לאחר המעבר של המשפחה לאנגליה- נשמר קשר חם מאד והם
הפליאו באירוח הנכדים שעם הזמן חלקם עלו חזרה לארץ ובית הסבים היה להם הבית בארץ.
הם זכו לראות את כולם
בזוגיות וגברי השתתף בכל החתונות. לפני עשר שנים החל עשור הנינים שכמובן הביא שמחה
מיוחדת ותחושת גאווה למה שנוצר מהמשפחה המזערית שלנו בילדות, ועזר לקבל את השינויים בחברה הקיבוצית ובדרך
שהוא כל כך האמין בה.
הקשר החזק בין הנכדים
והנינים החליף את הקשר עם חברי הקיבוץ וידידיו מחוץ לקיבוץ שבהם נשאר הוא אחרון
האחרונים.
גברי היה סמל ליושרה,
לאמינות, לאדם שליבו ופיו שווים.
תמיד היה שמח לשיחה מעניינת
ולשמיעת אופרה בערוץ מצו כאילו הוא יושב בבודפשט או בווינה….
אחרון הממלכה האוסטרו-הונגרית
נאסף אל עמיו.
נתגעגע. עופרה, ג'ף, הנכדים
והנינים
עופרה:
אבא,
אבי היקר!
שלוש פעמים בודדות קראתי לך כך בפרהסיה (פרהסיה-
כמו שהיית אומר)
ביומולדת 80 בהגיעך לגבורות, ביומולדת תשעים
והיום כשאינך שומע…
בילדותי ובנעורי הייתם ״אמא וגברי״ ורק כשנולדו
הנכדים הפכת להיות ״סבוי״ וכך נקראת שנים…
איך מסכמים חיים? חיים של אדם שנולד ברבע הראשון
של המאה שעברה שחייו היו בחלקם ההיסטוריה השחורה של המין האנושי
ומנגד אמונתו באדם אף פעם לא נשרטה והשתבשה.
אדם מורכב, מלא סתירות, מעניין, לא מתפשר, חזק
כמו הר פיזית ורגשית שלא נתן הנחות לעצמו וגם לא לי, מעולם.
איש שכל אחד ואחת שפגש אהב והעריך.
החיים לצידך לא היו פשוטים הדרישות שהצבת, הרף
שהייתי צריכה להגיע אליו והביקורת על מה שחשבת שעשיתי לא נכון….הכל היה מונח וברור
אבל מאידך זכרונות הילדות שהם מגרש המשחקים שלנו
כמבוגרים היו והנם שק ענק של רגעים בהם אתה תמיד תשאר איתי… פתרונות יצירתיים לכל
דבר, ידי הזהב המופלאות שלך שלימדו אותי בילדותי לחרוט זרעים של קיקיון
בחשמליה שכל מי שנכנס אליה היה בטעות יכול לחשוב שנכנס לבית חולים, או עשיית
דוכיפת מנייר משי כשלמדנו את נושא ״קן לציפור״… או בניית אוניית ״גלילה״ שהיתה האוניה
שאיתה עליתם לארץ… רעיונות ללא סוף …
בשנים אלו שמחת בניית הקיבוץ, הבית, החיים עם אמא
היו מעל הכל וכלום מסודות העבר לא נפרץ, חוץ מביום השואה בו הייתי מתכווצת בתוכי
מפחד כששני האלבומים הפצפונים היו מוצאים ודמויות בשחור לבן עם מבטים עצובים
ורחוקים ושמות שלא יכולתי לגלגל על לשוני היו מכווצים לי את הקרביים ושמעתי את
השתיקות זועקות.
הזכות שנפלה בחלקי שחיית חיים ארוכים מספיק בשביל
שהיו לי הזדמנויות יוצאות דופן והעובדה שהייתי רחוקה מספיק אך קרובה דיי ויכולנו,
כל המשפחה לנסוע יחד להונגריה ולראות את הבתים מהם באתם.
סבוי אהוב שלנו השארת לנו ים של זכרונות, של
חיקויים, סיפורים, אבל אף אחד כבר לא ישרוק ״בוצי בוצי טרקה״ ואף אחד כבר לא ישיר
איתי: ״א זה ספ א זה ספ״ וכשארצה לספר משהו טוב שאחד הילדים, הנכדים עשה
אצטרך להביט בשמיים ולראות כוכב מאיר…
אבל בנית לי שביל או דרך סלולה או נתיב
מאיר שבו תמיד תמיד צריך לשמור על אמת פנימית ואין מקום לחיפוף….
זהו, אני עכשיו המבוגר האחראי ואשתדל לעשות את זה
הכי טוב שאוכל ואתה תצטרף לכל האנשים שאהבת הכי בחייך באדמה הזאת לאמא ולכל
הוותיקים שיחד בניתם עולם חדש אחרי העולם שקרס עליכם
זכיתי לזוג הורים נפלאים שגם בעיתות החינוך
המשותף היו לי בית ולא חדר… ואמנם אני בת יחידה אבל הילדים שלי זוכרים מספיק בשביל
שתשארו איתנו ותשמרו עלינו! ואלעד שבחר לשנות את שמו ללבנה ימשיך את השושלת…
השנתיים שלוש האחרונות היו שנים קשות ובשנה וחמשת
החדשים האחרונים זכית בטיפול יוצא מין הכלל מלא כבוד ודרך ארץ בנווה דור ועל זה
אני מודה מכל ליבי למטפלות הנפלאות שליוו אותך, הן לעד ישארו עימי. אבל כבר
לא היית אתה…
אין סוף לרוח רק לגוף
אתה תבנית חיי ואני גאה שהיית אבי.
עם ג׳ף הקמנו שבט שרק נוכל להתברך ולהתגאות בו
מילדה אחת זכית ל10 נינים נפלאים שאני מקווה שרוח האדם באשר הוא אדם תמשיך להיות
נר לרגליהם כמו שהיית אומר ושר: ״שחקי שחקי על החלומות כי באדם אאמין״
נוח בשלום על משכבך אבא יקר.
עפרה
אלעד:
כנראה שככה זה מרגיש כשדור מתחלף.
יש
דברים שפשוט ישארו בזכרונות שלנו ולא ימשיכו הלאה. קפיצה לריכוז קניות באמצע היום
כדי לעזור לסבא לפרוק את הGMC ,בתמורה
לדובשנית או שתיים. אז דובשניות כבר כמעט
לא רואים, ו זה לא כזה נורא, אבל פעם ב, משום מקום אני נתקל בריח הדבש היבש הזה, ו
לרגע אני קופץ חזרה אל הריכוז קניות, הפחון הרעוע שהיה לסבא לממלכה. בכלל – לסבא היו ממלכות. ממלכת
החשמל: מהתמונות של סבא מטפס על עמודי החשמל הראשונים של הקיבוץ, ועד החזקת תעודת
חשמלאי -מוסמך עדכנית, בגיל 86 ,כדי שיוכל לבוא לתיקוני ם בדירות הסטודנטים שלנו
בעת קריאה. האמת היא שבמעבר הדירה האחרון השארתי לו בכוונה תיקון בקטנה, שירגיש
שתרם למאמץ .
ממלכת הגינה, עם השסק
ו הגויאבה, הקקטוסים, הציפור גן עדן ועוד ועוד.. ריטואלים של איסוף עלים, טיפול
בפרחים בגינה הקדמית. ההחלטה הדרמטית על הורדת השסק. והפקאנים. כמה פקאנים. כל החיים פקאנים. אגב מי שיבוא
לשבעה – נחלק שקיות של פקאנים. השקייה לפי הכללים, וכשנהיה עצבני על הקיבוץ אז
הרשה לעצמו לפתוח את הברז לקצת יותר זמן . המרד
הקטן של סבא..
ממלכת הזכרונות: האמת
היא שאני לא ממש זוכר את סבא מלפני שהוא התחיל לדבר על העבר. מה שבטוח, מאז שהתחיל
לדבר הוא לא הפסיק. כל ביקור אצלו כלל שלב שבו הילדים היו יוצאים לעיסוקיהם בגינה,
אני מתיישב ליידו בשולחן ושואל מה נשמע, תוך 15 שניות אנחנו כבר ב ילדות בחווה,
לימודי לטינית בגימנסיה, במחנה הריכוז או משוחררים וחושבים על העתיד. איזה מזל וזכות לנו, שסבא החליט לדבר, לשתף, להרפות
ולהירפא.
ממלכת הזוגיות: עמדתי
פה לפני כמה שנים ואמרתי לסבא, שבפטירתה של סבתא שרה
גם חלק ממנו מת. הם היו זוג שלא רק שהשלים אחד את השנייה, הם היו תלויים זה בזו.
סבתא בישלה והוא טעם וביקש תיקונים כדי להתאים את המתכון לטעמי הילדות. מה שהפתיע
היה שאחרי שסבתא נפטרה, סבא לקח על עצמו גם את התפקידים שלה, ובכך נתן לנו עוד כמה
שנים של נוכחות של סבתא שרה דרכו .
ממלכת הנינים: הוא
נורא אהב את התואר "סבא רבא". פה אנחנו זכינו שלפחות הילדים הגדולים
שלנו עוד הספיקו להכיר את סבא רבא שלהם, לשמוע את ה "וואו " שלו שגורם
לאושר ותחושה שעלית על משהו באמת גדול, למרות הקריצה. לקבל נשיקה אחרונה ממנו. אין
לי ספק שהגלגל עוד ימשיך להסתובב והם ילמדו להכיר אותו שוב ושוב בהמשך הדרך, כעמוד
תווך מהפרק הזה של המורשת המשפחתית.
רגע לפני שסבא עבר
לנווה דור, אחרי לילה ובוקר מורכבים, הגעתי אליו הביתה
ויצאנו יחד לסיבוב באוטו . עלינו למנזר בהר תבור, עצרנו לאכול פלאפל, קשקשנו
בנסיעה. היו גם רגעים של שקט, רגעים של פרידה מהסביבה שהוא היה חלק כל כך משמעותי
בעצם התהוותה.
אז הסביבה תמשיך
להשתנות, אבל אצלי הזיכרונות יעצרו כאן . זה לא נורא. כנראה
שככה זה מרגיש כשדור מתחלף
עדינה: גברי נפרד מאתנו. הוא עשה את זה בדרכו, לאט לאט שנתרגל. אני שומעת
אותו אומר את ה "ככה זה" שלו.
נגמר פרק חיים ויתחיל פרק חדש שבו הזכרונות על האבא, סבא, סבא – רבא
והאיש המיוחד שנתן כל כך הרבה השראה יישארו אתנו תמיד.
בימי בראשית הזוגיות של יערה ועופר, עופר סיפר לנו על סבא גברי וסבתא
שרה שנפשו נקשרה בנפשם. עופר סיפר על ספר הזכרונות של גברי והבנתי כי החשיפה לספר
היא ביטוי לאהבה ולאינטימיות שהולכת ונרקמת בינו לבין הסבים בעין דור.
בהמשך, באותם ימים רחוקים, מהר מאד גם אנחנו הכרנו את
שרה וגברי והתאהבנו. באחד מחגי ראש השנה שחגגנו ביחד, גברי הביא לנו לכ"ס עותק
של 'זכרונות' - תולדות ילדותו, בחרותו בתקופת מלחמת העולם השנייה, ומאורעות השואה
כפי שהוא עבר אותה. אני כל כך התרגשתי
כיוון שידעתי שהאוצר שניתן לי הוא ביטוי לקשר עמוק שהולך להירקם גם בינינו. מאז
בימי יום כיפור וביום השואה נוהגת אני להוציא את החוברת ולקרוא. עברו עוד שנים
וגברי הביא לנו עותק של 'הסרט על רכניץ'. כך בדרכו גברי סיפר גם לנו את תולדות
חייו.
באותם ימים ועד שהתבשרנו על ההחלטה של יערה ועופר להתחתן התבדחנו
ואמרנו שגם אם הם לא יבנו בית ביחד שרה וגברי ימשיכו להיות הסבים של עופר וכך גם קצת
ההורים שלי.
גברי היקר, הביטוי הגעת לגבורות לא מדוייק וחוטא למי שאתה, כי בכל
פרקי חייך אתה תמיד גילית את גבורתך ועוז רוחך.
היית בעל אישיות שאוהבת לאהוב, שאיננה מכירה באפשרות של כניעה לכאב
פיזי, מוגבלות פיזית, סבא שאיננו מוותר על חיוך ואופטימיות.
גבורתך היתה ותמשיך להיות השראה לכל אוהביך.
באחד הימים לפני שנים הגעתי אליך עם שיר של רחל חלפי אותו הקראתי לך.
לא היה צריך לדבר על מה פתאם אני מקריאה לך את השיר.
ח"י אותות הגבורה והמופת לזקנים
א.
תבונה
כמה תבונה
כמה תבונה צריך
כדי להניע גוף הרוס
ב.
העזה
איזו גבורה
לגרור את הגוף הקורס
לספסל הקרוב
איזו העזה
לרדת לחנות
לקנות
מרגרינה
איזה גיוס פתע נועז של עריקי הגבורה
המתחבאים
בעורקים הנסתמים –
איזה גיוס כדי להכין חביתה
ג.
אומץ
לזקנה הזאת היום הוא
ים של מפלצות
ולכמה אומץ היא צריכה
כדי
להכניע אותן
ולהגיע למיטה
ד.
התמדה
להרגיש על עורם את הגולל
הכבד –
ולהמשיך ולהשקות בכל יום ויום
את הצמח הנובל
של הרצון
ה.
המצאה
הזקנים האלה –
לכמה כח
לכמה המצאה הם צריכים
כדי לעבור בשלום
את גשר-
החבלים הקרוע
התלוי מעל לתהום
מהיום
למחר
זוכרת תמיד, איך כשהייתי באה לבקר אצלך אחרי העבודה, בחורפים היית
מכין עבורי את מרק הירקות ההונגרי שלך העשיר בפפריקה והמלצת על הוספת סחוג, ובקייצים
את מרק תפוחא הקר.
באחד מימי הסגר הראשון ימי ראשית האביב, כשהגעתי שאלת "שמא נתכבד
בכוס יין ביחד?" והתנצלת שזה רק יין תירוש.
בשבועות האחרונים גם אני נפרדתי ממך כל פעם עוד קצת ויומיים לפני מותך
אמרתי לך שאני אוהבת אותך! לא יכולתי לומר שלום. אז אמרתי להתראות.
איזו זכות ענקית זו היתה להכיר אותך וללמוד ממך.
שלך
עדינה
מירי אשת:
גברי
גברי שלי אהבתי אותך מאד
קשה לי להאמין שאתה ושרה, המשפחה שלי כאן בעין דור, איננה.
אתה ושרה
ליוויתם אותי כברת דרך ארוכה מגיל 12 פתחתם לי את דלת ביתכם ואת דלת לבבכם, הייתם
לי משפחה מושלמת, משפחה אוהבת.
השעות שביליתי אתכם ועם עופרה שמורים אצלי עמוק בלב כזיכרונות יקרי ערך. חושבת שלא הפסדתי פעם אחד את ההליכה אליכם בהקמה זאת הייתה השעה האהובה ביותר ביום, א. ארבע, המאכלים ששרה בישלה
ואפתה ובעיקר הטוסט עם החמאה, המשחקים, הטיולים והנסיעות לסבתא ובפעמים שישנתי
אצלכם והגעתי מאוחר חיכתה לי המיטה המוצעת באהבה והממתק על הכרית, וכן זה היה מחמם
את הלב תחושת השייכות ,הקבלה והאהבה שלכם.
גברי היקר !אתה ושרה הייתם ההורים שלי! שרה אמא שניה--קרובה, זמינה
וחמה ואתה גברי האבא שאף פעם לא היה לי. אבא אוהב קשוב ומכבד . אהבתכם אלי ואהבתי
אליכם עברה גם לילדי ולנכדי שתמיד התקבלו
אצלכם בתחושה שרק להם אתם מחכים ברגע זה ! תמיד עם חום תשומת לב, אהבה וכל כך הרבה
נתינה גברי היה בך משהו כל כך מיוחד בגישתך לילדים --דיברת אליהם בגובה עיניים
וכבוד וזה כבש אותם והם היו שלך לעד .
גברי היקר כשעברת לנווה דור היתראנו פחות ובפעמים שבאתי לראותך-
התעניינת בי ובילדי ונכדי.
אחר כך שכבר לא תמיד זכרת או לא הכרת, החיוך לא מש מפניך והעיינים נוצצות של איש חם אכפתי ואוהב.
קשה היה ראותך הולך ודועך
רוצה לזכור אותך ,חסון, נמרץ, האיש הצעיר והיפה עם הבלורית המתנפנפת האחראי וגם הג'נטלמן עם כל הגינונים
והנימוסים האירופאים.
קשה לחשוב עליך בזמן עבר אך
תישאר חקוק בליבי ונשמתי לעד.
אוהבת אותך מאד ונפרדת בנשיקה לך ולשרה שמחכה לך בזרועות פתוחות, שרה שלך "קיציפ "שלך.
ביי גבי נוח בשלום
