דפי הנצחה

אפרת גיל ז"ל


היי שקטה

כאילו אין בך דופי

כאילו האוויר נותן לך הגנה

כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי

כאילו מעפר פורחת שושנה.


נולדה : 14.04.1983
נפטרה: 24.01.2005


בתם ביתם של חנה ויהודה
אחות של: אדוה ואביב



אפרת ביתי,
איך נפרדים מבת בראשית חייה?
איך מעבירים את מסכת חייך הסוערת לכמה מילות פרידה ליד הקבר הטרי?
האם באמת יכולות אנו להיפרד? הרי נפשי כה נסערת כעת שכלל אין ביכולתי להעלות מחשבותיי על הכתב.

ידעתי שניסיונותיך הנואשים לשרוד את האופל בנפשך הם מקור הצורך להוכיח את יכולתך עד קצה גבול היכולת וקצה הגבול היה כנראה רחוק מדי.
ילדתי הקטנה ששרדה כפלא לידה טראומטית, ינקות מלווה מחלות וקשיי גדילה, לא הצליחה לשרוד את גיל ההתבגרות בשלום.
ידידיך הרבים, שראוך כל הדרך בפועלך לא תמיד ידעו מה המחירים שאת משלמת על הצטיינות זו. רבים ממכיריך ומכירינו ראו רק את היופי וכל והיכולות הגדולות אך בנפשך הלך וכבה האור.
מלאך שלי אני מקווה שעכשיו כבר פג כאבך הגדול ואת נחה בשלוה על משכבך.
ננסה לזכור תמיד את חיוך וקסמך הרב כישוריך בכל תחום בו עסקת , ואהבתך הגדולה לחיים.
אוהבת וכואבת אמא
אפרת ילדתי הקטנה.
הייתי נוכח בלידתך ובבואך לעולם. ליוויתי שהייתך בבית התינוקות, עבדתי מעבר לקיר עם ילדי צופית.
כשהיית בגן גפן, אני עבדתי מעבר למדרכה בגן רימון. ילדה קטנה ומלאת סקרנות ושאיפה למחקר ולימוד, לעשות לבד , כמו הגדולים, לבד ויותר טוב. לדבר ללכת לבנות ולהיפתח... להיות מצטיינת, הכי...
האמנתי בחינוך המשותף שזה המקום האידיאלי בשבילך.
אהבת מאד חיות, טיילנו ברפת, היכן שעבדתי פעם, ראית פרה לפני המלטה ונשארת לידה מעל שעתיים עד שהעגל יצא. אהבת לגדל אוגרים, עכברים ולמדת על אורחות החיים שלהם, כל זאת לפני כתה א'.
בחברת הילדים כל המטפלות והמורות התפעלו מקצב הלמידה המהיר שלך. ביקשת עוד חומר, ניגשת לסייע לילדים אחרים, ילדה למופת, פעילה וערנית. אני זוכר שבכתה ג', ניסיתי להסביר לך שלפעמים כדי לפתור בעיות בחשבון אפשר לכתוב במקום 4 (2+2) , כעסת עלי מאד שזה לא אותו דבר. הסכמת איתי רק בכתה ד'.
בכתה ו' רצית ללמוד באופן אישי על חיי הבדואים. נסעתי איתך לנגב והתארחנו יומיים ברהט. חקרת ושאלת וצילמת כל בית וכל אהל שלידו.
הצטרפת לחוג רכיבה, קפצנית, למרות שקטנה, מטפסת עלי וממני אל הסוס הגדול, בתחילה קוראת לי כל פעם לעזור, לשים את האוכף, כעבור שנתיים כשגדלת עשית זאת כבר לבד. בקורס מדריכי רכיבה סיימת "חניכה למופת" , לנו זה לא היה חדש.
את בת המצווה ציינתי איתך באופן אישי בביקור בירדן ובפטרה. היית הילדה הראשונה מעין-דור שביקרה בירדן.
במוסד היית פעילה מאד בכל, ועדות, חגים, סוסים ומצטיינת בלימודים. חוגי העשרה בכפר תבור לא הספיקו לך, וארגנת להשכלתך יום סיורים עם הווטרינר דני בכל עמק יזרעאל, בטיפול והגשת עזרה ראשונה לחיות.
בביה"ס התיכון חפצת להגיע לירושלים למדעים ואמנויות,
אמא היססה פנית אלי לשכנעה, נסענו לכל המבחנים ושיחות ההיכרות לפני הקבלה. התקבלת ושמחת מאד,
ליווינו את פעילותך בביה"ס ובשמו"צ בירושלים.
ואז... גילית לנו את הסוד, אבל רק טיפ שבטיפה.
בלי שמות בלי מקומות, רק שמשהו נורא קרה לך.
נכנסנו להלם, ביקשת שכולנו נקבל סיוע, ואכן קיבלנו וממשיכים לקבל. האמנו שתתגברי יחד עמנו על מה שארע. אולם את בחרת אחרת. כוחך היה חלש מלהמשיך ולהאבק. אך אפרת ילדה שלי, דעי שאנו נמשיך להאבק ולגלות את האמת למענך ולמען כולנו.
לא נפרדנו, אנו תמיד נהיה יחד. אבא

אפרת, עכשיו את נחה?
סימן שאלה. סימני שאלה רבים כל כך השארת לנוף; יגון כבד, מועקה חונקת.
לחיות אותך לא יכולנו. להחיותך לא נוכל. האם מותר לנו להחיות לרגע, לגלגל שוב, כמו בסרט, תמונות מימים אחרים?
שיעור ביולוגיה בכיתה ז'. יושבת מקדימה באמצע, בספסל הראשון. קטנה. לא מסתירה לאף אחד, העיניים הסיניות מצומצמות, כמעט אפשר לראות את גלגלי המוח מסתובבים ומובילים כל סוגיה ושאלה אל מקומה. אוי, כמה אהבת ביולוגיה... איך כל חידה הייתה אתגר, איך כל עבודת חקר קטנטנה, חצי עמוד בשביל כל היתר, הפכה לעבודת מחקר, עם מקורות וביבליוגרפיה, ושאלות חדשות של חקר החיים.
חקרת אותם. ואיזה עלבון היה זה לקבל 97, לפספס משהו בשאלה הסגורה האחת שהוכנסה למבחן בשבילך, בשביל המצטיינת.

קולטת באורווה בפעם הראשונה את ביתי, נעמה, בת השבע. עכשיו אני, המורה, מקבלת שיעור ראשון בסוסים. איך קוראים להם, מאיזה צד ניגשים, איך מטפלים, איך מאכפים. איך מנקים. ומפקידה בידך את הקטנה שלי, ואת מובילה בחבל – לונג' קוראים לזה- את גיורא, סוס גדול, ונעמה עליו סביב סביב. כשגיורא היה סייח הנקת אותו. עכשיו את עולה עליו ומדהירה אותו בטרוט וקנטר, והוא מדלג מעל המכשולים, ואת שולטת בו, זקופה, זקופה...

עם חולצה כחולה ושרוך לבן יוצאת לאיזה מחנה או סמינר תנועתי. חיוך גדול ועיניים סיניות צוחקות. אני חושבת לעצמי – "זאת נולדה עם חולצת תנועה בלב, איך היא מחוייבת להביא לתיקון לעולם. שמוצניקית", קצת בחיוך, קצת בהערכה. "איזה שמוצניקית היא. איך בליבה הסולידאריות של אדם לאדם".

אפרת, עכשיו את נחה?
גם הסולידאריות שבלבנו, של אדם לאדם,לא שמרה אותך בחיים. ואנחנו יודעים שלהחיותך לא נוכל.
אנחנו מייחלים לחמלה גדולה, רכה חמה ועוטפת.
חמלה שתלווה אותך, אפרת, בדרכך האחרונה.
חמלה לכאב הנורא של כל המשפחה.
אם נשארה עוד קצת חמלה – אז גם בשבילנו, לנו ולקוצר ידינו.

נוחי בשלום על משכבך, אישה – נערה - ילדה
יקרה ומיוחדת; נוחי בשלום על משכבך.
( דברים ליד הקבר – זיוה חורש)