דפי הנצחה

1926 - 2007
חוה ברמט סלומון ז"ל

נולדה: 11.3.1926 - נפטרה: 5.3.2007
שם האם: שרה רוז
שם האב: יצחק ברמט
אחים/ות: בת למשפחה בת 10 אחים ואחיות.
אשתו של: דוד (ז"ל)
אמא של: תמר, חגי.
סבתא של: אריאלה, יעל וענת.

סבתא נולדה ב- 11.03.1926, בעיר נובזמקי שעל גבול צ'כוסלובקיה-הונגריה להורים שרה ויצחק, היא הייתה הילדה הקטנה מבין עשרה ילדים, אביה היה החזן והשוחט של העיר והמשפחה הייתה אדוקה מאוד, בליל שבת כולם היו שרים וכל השבוע או צחקו או בכו או רבו.
בגיל תשע הצטרפה בהסתר לקן השומר הצעיר בעירה בהשפעת שלוש אחיותיה הגדולות, ואז נרקם הקשר רב השנים עם מרצ'ה, מדריכתה הנערצת.
כאשר הגיעה המלחמה לצ'כוסלובקיה ברחה סבתא בסיוע השומר הצעיר לבודפשט, שם הסתתרה בבית אנטישמי כנוצריה. מראה הבהיר ועיניה הכחולות הם אלו שהצילו אותה. בתום המלחמה הגיעה למחנה מעבר באיטליה עם קבוצה של פליטים צעירים מרחבי אירופה ומשם עלתה ארצה באנייה.
עם הגיעה לארץ הוכנסה למחנה עתלית. יום אחד קראו בשמה לבוא לגדר ומעבר לגדר חיכו לה יושקה (יוסף מרגלית) ומרצ'ה מעיר ילדותה שבאו להזמין אותה להצטרף לקיבוץ ארצישראלי ו' שישב באותה תקופה בנחלת יהודה.סבתא חייתה בנחלת, ואח"כ בטירה ובעין דור. הגשמה של חלום, של פנטזיית נעורים ושל ערכים. עבודה חלוצית, הרבה צחוק ושמחת חיים, אהבה והתאהבות בצבר דור שישי.
בפברואר 1946 היא התחתנה עם דוד סלומון מקיבוץ א"י ו'. שנה מאוחר יותר עלתה לטירה עם הקבוצה הראשונה וביחד עם מרצ'ה הן בישלו לבחורים ששמרו ועבדו בחקלאות.עם העלייה לקרקע בעין דור החלה לעבוד בגאווה רבה ותחושת מימוש עצמי עם ילדים קטנים. היא אהבה מאוד את הילדים והשקיעה בהם מן היצירתיות והחוש האסתטי שלה.
הילדים תמר וחגי נולדו, סבתא יצאה להגשים את חלומה וללמוד חינוך גופני. מכאן הגיעו מופעים וריקודים של חד גדיא, ריקודי פנסים בחנוכה ורונדו של פורים – ריקודים שהפכו לחלק מהמסורת של עין דור עד היום.
עם הגיל השאירה לעצמה את ההתעמלות האורתופדית לילדים והתעמלות לנשים בהריון והשלימה במתפרה את אהבתה השניה- תפירה.בשנים האחרונות סבלה ממחלות שונות וגרה ב"נווה דור", חברותיה הטובות ליוו אותה בכל השנים הקשות ואף "ייסדו" את ה"פרלמנט" שהיה מתאסף כל ערב ברחבת חדר האוכל לדון בענייני היום.

באלבומים ובערמת התמונות הבלתי מסודרות אנחנו רואות אותך עגולה וצוחקת, בבית מטופח, בגינה יפה, מארחת מתנדבים, אולפניסטים ובני קיבוץ, שמחה וחמה.

סבתא יקרה שלנו, תמיד נזכור את החיוך שלך שהאיר כל מקום אליו הגעת.
אוהבות מאוד - תמר, אריאלה, יעל וענת. אמא
כבר מחקתי מזכרוני את דמותך הכבויה והמיוסרת מהחודשים האחרונים. אני רוצה לזכור אותך כמו שהיית בחיים האמיתיים, יפה, צוחקת. מלובשת בטוב טעם, אופה נהדר, בעלת טעם ונגיעה אסתטיים שהיו לשם דבר אצלנו ובעיקר מוקפת המון חברות וחברים.
החל מבני קיבוץ שחיים רחוק מכאן ובכל פעם שבאו לבקר את משפחתם תמיד מצאו זמן להגיע אליך לשיחות נפש אל תוך הלילה:
המשך במתנדבים ובאולפניסטים לדורותיהם שאפילו מחסום השפה לא מנע מהם לבוא לכוס קפה ועוגה ולדיבור קטן וצחוק גדול:
היית הולכת למקומות הכי שגרתיים וחוזרת משם עם חברים חדשים שהפכו לחברי נפש עם השנים.
ובעיקר החברות. החברות הטובות שמלוות אותך לאורך כל השנים בשמחות וגם בצער. בשנה האחרונה הן הראו חברות אמת מהי. יום, יום בבוקר ובערב, אשרייך שנתברכת בחברות שכאלה.
תמיד תהיתי מהו סוד הקסם שלך שמושך אלייך אנשים כמו אל מגנט. כך אזכור אותך.

סבתא
כשמדברים על חוה סלומון כולם זוכרים לך את הריקודים המרהיבים שהפקת, את העבודה עם הילדים, את האנשים שתמיד באו לבקר אותך, את ההתעמלות שכל מי שהייתה בהריון זוכרת ואת הבגדים הנפלאים תוצרת המתפרה.
כשאנחנו חושבות עליך, סבתא, אנחנו זוכרות תמונות תמונות –צחוק מתגלגל וקריצה, דאגה תמידית- מה אנו עושים, איפה היינו, מה אכלנו.תמיד היית באה לבקר אותנו בבית עם משהו ביד.אהבנו לשמוע את הסיפורים שלך, שגם אם דיברו על תקופות עצובות היו מרתקים ומלאי הומור.מקשקשת בהונגרית מהירה עם החברות אבל נעלבת כשחיקינו את המבטא שלך.יום שישי אחרי-הצהרים כשהיינו נפגשים כל המשפחה עם חגי וסבא לקפה ופאי תפוחים לפני ארוחת הערב בחדר-האוכל. פקאנים, המון פקאנים שתמיד היה צריך לאסוף, לקלף, ולאחסן, לקלף ולאחסן ואחר כך לאכול בכל צורה אפשרית בעוגות הונגריות המשובחות שלך.
ארוחת פאר עם "ההונגרים" שאליהן התלבשת והתייפית כמו נסיכה.דוהרת בשבילי הקיבוץ על ה"אופנוע" שלך, כמו שכינית את הקלנועית.
ועד הרבה זכרונות קטנים שקופצים כמו תמונות של אלבום.זה האלבום שלנו, סבתא, כולנו בו עם חיוך,
אוהבות אותך תמיד, תמר, אריאלה, יעל וענת.