דפי הנצחה

מירה נולדה לפני מאה
שנים – ב-8.11.1920 בעיר דרובר שביוגוסלביה להוריה רגינה ויוסף. ילדה סקרנית,
הרפתקנית ואמיצה שגדלה בבית כפרי, חצר, עץ, אחו גדול ליד הבית, בעלי חיים, משחקים בטבע, גינת ירק, עציצים. שם
רכשה את האהבה לטבע ולצמחים. על אהבה זו מעידה גינת הקקטוסים שטיפחה במהלך השנים
ליד ביתה בעין דור. את הידע רכשה עם עלייתה ארצה במשק הפועלות בפתח תקווה.

 כשהייתה בגיל
ההתבגרות, עברה המשפחה לנוביסאד, עיר גדולה שבה קיבל אביה עבודה כמנהל חשבונות
בבית חולים גדול; הייתה בה קהילה יהודית , בית כנסת, ומירה החלה ללמוד בבית ספר
עממי, יהודי. המשפחה שמה דגש רב על השכלה ומירה אהבה ללמוד, בעיקר מקצועות ריאליים
– פיזיקה, כימיה ומתמטיקה.

לשומר הצעיר הגיעה
בעקבות רחל, אחותה הבוגרת ממנה. בכיתה י' אספה קבוצה של 10 בנות צעירות יותר והחלה
להדריך.

 הקשר עם שרגא נוצר
כשהייתה בכיתה י"ב. הם הדריכו יחד, עשו פעולות משותפות, סייעו לקינים קטנים
יותר בעיירות אחרות, וכך תוך כדי נסיעה ברכבות, התרמה של יהודים ועבודה משותפת ,
הלך הקשר והתפתח.

מירה עלתה ארצה ב
1941. אחרי כשישה שבועות הגרמנים פלשו לאזור וההורים ניספו.

 שרגא עלה לפניה ודאג
לשלוח לה סרטיפיקט של תלמידה. היא עלתה בתור נוצרייה, מפני שבתקופה זו כבר לא נתנו
ליהודים לעבור דרך סוריה ולבנון. היו לה ניירות, פספורט, ציוד. יחד עם מירה עלו
עוד שתי חברות שלה. זה היה מסע הרפתקאות – פחד משודדים ברכבת, פיספוס הרכבת
לטריפולי, לינה בבית מלון שהתגלה כבית
זונות כשבלילה דופקים על הדלת ומנסים להיכנס. לבסוף הגיעו בשלום לחיפה דרך ראש
הנקרה.

ב1942 הגיעו מירה
ושרגא לקיבוץ ו' בנחלת יהודה. שרגא תפס מהר מאוד עמדה מובילה כאיש קשר עם מוסדות
חוץ. מירה עבדה בקופת חולים בראשון לציון, בגבעת ברנר בבית חרושת לריבה, וכלולנית
בנחלת.

בקיץ 48 עלה הקיבוץ
על הקרקע, אך רק קבוצת חברים קטנה בנתה אותו. כל שאר החברים עם הילדים הצטרפו
בסתיו 49 לאחר שנבנה בית הילדים הראשון.

 מירה החלה לעבוד בתור
סניטרית בניקוי בתי השימוש בביתנים פעמיים ביום, אחרי תקופת מה נכנסה לעבודה בלול
ובהמשך הפכה למרכזת הלול – מקצוע שלמדה במשק הפועלות, היא עבדה בלול 13 שנה. שלוש
שנים במתפרה ותפקידה היה לקנות את הבדים לתפירה, אחר כך הייתה מחסנאית בגדים. בגיל
49 נבחרה לרכז את ועדת חינוך וכשלא נמצאה מטפלת לקבוצת אלון היא לקחה על עצמה את
התפקיד, וחינכה במשך 6 שנים. עם סיום העבודה באלון נכנסה להנהלת החשבונות, היא הייתה
אחראית על קופת הבית ועבדה במשך 20 שנה עד יציאתה לפנסיה בגיל 75. כשהחלה לעבוד
פחות שעות לקחה על עצמה את הטיפול בכל הצמחים שמסביב להנהלת החשבונות, דאגה לניקיון
תחנת האוטובוס, והמשיכה בכך גם עם היציאה לפנסיה. היא סיפרה "בכל עבודה
שעבדתי ניסיתי למצוא את הטוב והנעים, תמיד חשבתי איך אפשר לשפר ואיך לעשות שיהיה
יותר טוב. לא הייתי אדם שמקטר."

התפקידים שמילאה
בקיבוץ – סדרנית עבודה, ועדת חברים, ועדת משק, ועדה כלכלית.

 ב 1946 נולד חגי,
בבית יולדות ברחובות והיה בין הילדים הראשונים שהגיעו לקיבוץ, וב 1950 נולדה נועה.

נכדיה - אסנת, יוחאי,
נדב, ניתאי, יובל וענבר גרמו לה שמחה רבה. היא זכתה בחייה ליהנות גם מהנינים
האהובים עליה רוני, רגב, עופרי ושרה, ציפתה מאוד להולדת הנין החדש זיו, ושמחה מאוד
על לידתו.

ב 1984 נפטר שרגא,
שנתיים מאוחר יותר גם ניתאי נפטר, ומותו ציער אותה מאוד, וכך גם מותה של נועה,
לפני שנתיים.

 בספר שהוצאנו ביום
הולדתה ה 95 כתבה מירה: "הקיבוץ יקר לי, זה המקום שבו אני רוצה לסיים את חיי
בחיק משפחתי האוהבת". היא זכתה לכך וכולנו זכינו.

 יהי זכרה ברוך!