דפי הנצחה

אסתר היילפר ז"ל
6.1.2013- 21.7.1925
אישתו של צבי
אמא של:
סבתא של:

אסתר נולדה ב 21 ליולי 1925 למשפחת אקשטיין כבת החמישית מתוך שישה ילדים. משפחתה התגוררה בעיר דברצן בהונגריה. בנעוריה למדה תפירה ועבדה כתופרת. בעקבות אחיותיה הבוגרות הצטרפה ל"שומר הצעיר". הוריה היו דתיים אך לא התנגדו לכך.
עם כניסת הנאצים להונגריה ב 1944 הצליחה להימלט לבודפשט, בעזרת ניירות מזויפים של נערה נוצרייה שקיבלה מ"השומר הצעיר", ולהסתתר שם בזהות בדויה. לאחר חודשים של חיי מחסור ופחד מגילוי והסגרה לנאצים עלתה ל"רכבת קסטנר". בין נוסעי הרכבת היה גם צבי וההכרות ביניהם הובילה ל 67 שנות חיים משותפים ומאושרים.
בספטמבר 1945 הגיעו צבי ואסתר ארצה. בתחילה חיו בקבוצת כנרת כחלק מגרעין "הבונים" שבו היה חבר צבי. בחורף 1946 עלה הגרעין להקים את קיבוץ "עין-זיתים" ליד צפת. בעקבות קרע חברתי בקיבוץ עזבו אסתר וצבי את הקיבוץ ועברו לחיפה. שם עבדה אסתר כתופרת וצבי כמכונאי. בדצמבר 1949 נולד בנם הבכור מושיק, ובפברואר 1953 בתם מרים.
בשנת 1954 החליטו אסתר וצבי להצטרף לעין-דור. באפריל 1958 נולד בנם רון.
לאורך השנים עבדה אסתר כתופרת, כמטפלת במוסד החינוכי בקבוצת "להבה", וכמורה לחינוך מיוחד. היתה פעילה בתחום החינוך ובבית הספר היסודי בקיבוץ.
מקום מיוחד שמור היה בליבה לילדים ולספרים, ומפעל חייה הגדול היה הקמת ספריית הילדים במשכנה הנוכחי. היא עבדה בספריה שנים ארוכות ומאושרות, וקיבלה במאור פנים את הילדים שבאו לקרוא ולהחליף ספרים.
לאסתר נולדו שמונה נכדים ונינה והם היו עבורה מקור לאושר ואהבה גדולה. היא שיחקה איתם, לימדה חשבון וקריאה, אפתה עוגות לימי הולדת, תפרה תחפושות לפורים והיתה תמיד אוזן קשובה ולב תומך.
בשנים האחרונות הדרדר מצב בריאותה והיא היתה מרותקת רוב הזמן למיטתה. ביום ראשון 6.1.2013 הלכה לעולמה.
יהי זכרה ברוך


11 ינואר 2013 יום שישי כט' טבת תשע"ג מס' 16
דברי פרידה מאמא
אמא באנו לומר לך שלום אחרון. אני מתבונן על חייך הארוכים, על ילדות מאושרת במשפחה חמה ואוהבת, חברות בתנועת נוער וחלומות על עליה לארץ ישראל. ואז התופת הנאצית הנוראה, הפחד, המחסור, החיים בזהות בדויה, וההצלה ברכבת קסטנר. לא הרבית לדבר על כך, כאילו רצית לשמור עלינו. תמיד כששאלנו אותך "מה נשמע?", השבת בחיוך "הכל מצוין" או במקרה הגרוע "הכל בסדר גמור". ורק מדי פעם אפשר היה לראות אותך נאנחת, שוקעת בהרהורים, וידענו שאלו געגועים אל הוריך ואחותך הצעירה אדיתק'ה שנספו בשואה, ואל אחיך יעקב ואחיותיך רחל, נעמי ושורי שהלכו לעולמם.
אמא, חיית יחד עם אבא שנים רבות וטובות. הייתם שותפים לדרך והשלמתם אחת את השני. לאורך כל חייך היית מעורבת בחיי עין-דור, ורבים שגדלו ובגרו, זוכרים ומוקירים את התמיכה שהענקתם להם כמורה לחינוך מיוחד, ואת שעות האושר וההנאה בספריית הילדים.
אמא, בשעה קשה זו אנו נזכרים ברגעים רבים של אושר ושמחה שהיו לנו. כיצד לימדת אותנו לשחות למרות שבכלל לא נכנסת לבריכה, את האימרות ומטבעות הלשון בהונגרית, ואת החופשות הקסומות בדירתם הקטנה של דוד יעקב ודודה רחל ברמת-גן, בימים בהם נסיעה לתל-אביב היתה כמו טיסה לחו"ל. כמה אהבו נכדיך לישון אצלך ואצל אבא כאשר נסענו, ואת השמחה כשבילו איתכם.
חשבתי הרבה בתקופה האחרונה, איך הצלחתם אבא ואת לגדל אותנו ולטעת בנו את ההכרה שהמגבלות הגופניות אינן מכשול לשום דבר. איך העברתם אלינו את המסר שהן אינן סיבה למרה שחורה והתמרמרות, ושאדם הרוצה להשיג משהו יוכל בכוח רצונו והתמדתו לזכות בכך. נדמה לי שאני יודע את התשובה. היתה בך אמונה גדולה בנו והיתה בך אהבה, המון אהבה, ואותה העברת לנו ולכל הסובבים אותך. אני מרגיש שאלו דברים שילוו אותי וינחו אותי כל חיי.
אמא, בשנים האחרונות גופך נחלש, אך רוחך תמיד נשארה איתנה. זכינו לנשמה גדולה ואוהבת בדמותה של אלזה, שטיפלה בך במסירות אין קץ והפכה חלק ממשפחתנו. לאלזה: אין מילים שיביעו את הערכתנו ותודתנו על מה שעשית, ומה שהיית עבור אמא ועבורנו.
אמא, באנו לומר לך שלום אחרון. את מוקפת במשפחה חמה ואוהבת, ובחברים שהיו איתך לאורך שנים. האהבה שלך תמשיך ללוות אותנו תמיד, וזכרך לא ימוש מאיתנו.
נוחי על משכבך בשלום.
רון