דפי הנצחה

טוני בן זאב ז"ל
בת רחל ומורדכי טרבולוס

רעיתו של נורי ז"ל

אמא של: רחלי, רמי ורונית.
סבתא של: טל אילנה אסף מיכל,
רענן אייל, איילת, איתי,
נעה, סיגל, אורי, נגה,
אלה ורון.

סבתא רבה של:

טוני נולדה ב-1920 בפלובדיב שבבולגריה, שם חיתה בקהילה יהודית ציונית ובשכנות יפה עם הבולגרים. בנעוריה הצטרפה לקן השומר הצעיר, ויחד עם קבוצתה עלתה ארצה, בעליה בלתי לגאלית על סיפון האניה "דוריאן".

על האנייה פגשה את חברי התנועה הטרנסילבנית ובהם את נורי, בעלה לעתיד. האנייה נתפסה והם הועברו למחנה המעצר בעתלית. עם השחרור מהמחנה, הצטרפה לקבוץ ו' בהדר והמשיכה יחד אתם לנחלת יהודה ומשם להתיישבות בעין דור. בנחלת, התחתנה עם נורי וילדה את בתה הבכורה רחלי. שם גם החל הקשר שלה לילדים בעבודתה כמטפלת, ואחר כך בהוראה. במשך השנים עבדה עם הקבוצות "במבי"-גפן, "כוכב", "מעין" ו"אלון". בעין דור נולדו רמי ורונית.

בשנת 1964 התאלמנה מנורי. כאשר חדלה להיות מורה בכיתה, עברה להוראה היחידנית, בחינוך המיוחד עד הקמת "ניצני תבור". תוך כדי כך הרחיבה את השכלתה ולמדה לתואר BA באוניברסיטת חיפה. בשנים האחרונות הקדישה מזמנה להוראת העברית לנקלטי האולפן ועולי בית ראשון במולדת. בת 82 היתה במותה.



לאמא היקרה שלום,

זו ההזדמנות שלנו לומר לך הרגשות ומחשבות, שאך מעט נאמרו בינינו. הילדות היפה והתמימה שלנו נקטעה מאד מוקדם עם היעלמותו של אבא. המחלה והמוות היו כתם שחור ועצוב שמאז ועד עתה מלווה אותנו.

מזיכרונות ילדותנו יש לנו בית שיש בו מקום רב לנו הילדים, ולכל ילדי השכונה, פינת בובות עשירה ומעניינת, תחפושות ואביזרים להמון מחזות והצגות. היו לנו אוספים מיוחדים מכל הסוגים: צדפים, פרחים ועלים מיובשים, פינה לגידול חרקים וקן נמלים. בשבתות חורפיות יצאנו כולנו לטיולים להכיר, להגדיר ולאהוב פרחים וציפורים בשמותיהם, להריח ולטעום מהכל.

אחרי הפרידה מאבא את בחרת להתגבר על הכאב בעשייה בלתי נלאית אשר תפסה את זמנך, ומילאה את הריק שנפער בנו. הקדשת את כל כולך ליצירה בכל החומרים: באבן, בעץ, בצבע, בסריגה, בתפירה, ובטיפוח גינת ביתך לתפארת, הכל במסירות, תבונת כפיים ודמיון עשיר. לאורך כל השנים הללו את לומדת לימודים אין-סופיים, בהם עבודות ומחקרים ולימוד שפות. היה חשוב לך להעניק ולתת מהידע שלך לתלמידים מבית רונית, רמי ורחלי באהבה רבה עליזה בן זאב

הספר כאן, ובשנים האחרונות הפנית את כל מרצך וזמנך להוראת השפה העברית לעולי בית ראשון במולדת. תמיד היית עסוקה!

ואנחנו בחיינו הבוגרים הספקנו לחיות עמך בקהילה הקיבוצית הקרובה כל כך והמרוחקת בו זמנית. תמיד שמרת על עצמאותך, כאילו חרטת על דגלך את הסיסמא: "אם אין אני לי מי לי". בחצי השנה האחרונה, כאילו יצאת מסיפור אחר. לפתע איבדת את העצמאות ואת יכולתך להיות לבד כרצונך.

ניסינו לתת מה שביכולתנו על מנת להקל, להנעים ולהיות בקרבתך. זה לא תמיד היה קל-לך וגם לנו. ידענו שלא כך בחרת להסתלק מן העולם, ואילו היה ביכולתך לקבוע, הרי שהיית פחות סובלת ומיוסרת מהתלות אשר נכפתה עלייך.

תמיד תמהנו מתי הגוף, המכונה שלא תאמן, מפסיק לפעול. אתמול בערב, ממש במהירות, גופך התעייף מהמאבק לשרוד, ופשוט חדלת! באופן סמלי עצמת עינייך יום לפני שאבא שלנו הלך לעולמו,ממש היום לפני 38 שנה. אימא וגם אבא, בדרככם שלכם נטעתם והטמעתם בנו, בכולנו, את האהבה למקום הזה, לנופים, לאנשים וכאן הקמנו את בתינו ואת משפחותינו, עם 14 נכדיכם, שכל אחד מהם הינו נצר חי מכם.

נוחו בשלום במקום ובאדמה שכה אהבתם,

רונית, רמי ורחלי



לטוני היקרה!
מלאך שמלווה אותי לחש לי להגיע אלייך לנווה דור לפני שבועות ספורים לסגור איזשהו מעגל. היה לך מאד קשה לקבל את הבגידה בבת אחת, הרי לפני כמה חודשים, פחות משנה, ביקרת עדיין בהצגה כמנוייה קבועה.

ניסיתי להרגיע אותך בסיפורים על רון, נוגה, איתי ורענן, הנכדים שאת מאד אוהבת. וזה טיפה עזר. היתה לי זכות גדולה להיות שותפה לשיחות אישיות שהיו בינינו. שיתפת אותי בסיפור חייך עם המון תהילה ותחושה שהמטרות היו נעלות ומסורות, והסיפור הכי משמעותי עבורי היה - הייתי מבקשת ממך לספר לי על נורי. היה לי מאד חשוב ומסקרן לדעת עליו ולהכיר אותו. וכל פעם הסיפור הסתיים באהבה הגדולה שהיתה ביניכם על סיפון האונייה. והנה הגיע רגע המפגש. רווח לנו שאת כבר לא סובלת וביחד עם נורי, אחרי 38 שנה, יירקם סיפור אהבה חדש סודי ונסתר.
עליזה בן זאב