דפי הנצחה

אמא-סבתא אורה ראוף -
סיפור חיים

אורה נולדה לפני 92 שנה,
ב-7.6.1929 בדיסלדורף שבגרמניה במשפחת היינמן. היא נולדה בעצם במאה אחרת, למשפחה
ברוכת אמצעים, אשר לא חסכה ממנה דבר.

קשה לדמיין את אמא -סבתא אורה,
העטופה בחיים אחרים לחלוטין – חיים של לימודים והצטיינות, חיים מלאי פעילות של
מוזיקה עם אקורדיון, ספורטיבית ופעילה.

בגיל 8
נפל דבר בחייה, אביה הוגו, שהיה ראש הקהילה היהודית בדיסלדורף, נעצר ע"י
הנאצים ומאז אורה לא ראתה אותו יותר. שנה לאחר מכן ב-1938 בליל הבדולח, הרסו
וניפצו הנאצים את הבית והם לא שבו לגור בו יותר. כשהתחילה המלחמה ב-1939, ברחה
המשפחה לבלגיה והסתתרה בבריסל במשך כל המלחמה. בתום המלחמה הלכה אורה ללמוד ולעבוד
וב-1950 החליטה לעלות ארצה. היא הייתה באולפן הראשון בקיבוץ ושם הכירה את בעלה
ושותפה לחיים, אבא זאב.

חייה הפרטיים של אורה שלובים
במאורעות של תקופה שלא ידעה מנוח. אמא ואבא היו שותפים להקמת מדינה, קיבוץ ומשפחה.

בקיבוץ
עבדה בעבודות שונות, עובדת ימים כלילות בבתי ילדים, במטבח ובשנים המאוחרות יותר
בקומונת הבגדים.

לאמא לא היה קל בימים האלה של
בנייה והקמה. היו משברים, הבריאות של סבתא לא שַפְרָה. חלומות של לימודים
באוניברסיטה התחלפו במציאות של עבודה קשה והקמת הקיבוץ.

והנה, הזמן חלף לו. יד ביד עם
הקיבוץ צמחה משפחת ראוף – אוריאל, איתן וגדעון. לימודים, צבא וזוגיות. הנה המשפחה
שבה וגדלה, אוריאל התחתן עם סמדר ונולדו להם ארבעה ילדים– אורטל, דותן, מיה ואדם.
איתן התחתן עם טליה ונולדו להם שלושה ילדים: עפרי, יערה ואמרי. ואני, גדעון,
התחתנתי עם רינה ונולדו לנו שני ילדים: גל ושחר.

אמא לא
סיפרה על שעבר עליה בילדותה ובמהלך המלחמה ורק בשנים האחרונות התחילה קצת לספר, אם
שאלו אותה
...

לפני
27 שנה ב-13.1.1995 נפטר אבא זאב לאחר מאבק ממושך במחלת הסוכרת ממנה סבל שנים
רבות. אמא קמה על רגליה והמשיכה – ללכת עבודה, לבריכה ולעשות סיבוב יומי לכלבו
ולחדר האוכל.

תורם של הנכדים הגיע – עוד
חתונות ושמחות, לידות ומסיבות. ואורה, כבר סבתא-רבתא –עם 10 נינים !!!

אמא הייתה אישה די דעתנית וצלולה,
מתקשרת כל ערב לשאול מה נשמע ומעדכנת על תחזית מזג האוויר ומצב המזגן, העברת מידע
על המשפחה, מי נסע ומי חזר וכמובן על המטפלת שמביאה אוכל ומנקה וז'וז'י פארן
הנפלאה שהגיע כל יום, במשך כ-15שנה ועזרה לה כל כך הרבה.

היום
אנחנו מסתכלים על אמא-סבתא אורה וצריכים להבין את כברת הזמן שעברה והתלאות בדרך,
בשנים הקשות, חיים בתקופה של מאה שלא חסכה את שבטה מאיש.

יהי זכרה ברוך !

כתב- גדעון ראוף